לא בטוח שאני רוצה משהו רציני עם הבחורה שאני יוצא איתה. להגיד לה או לזרום?

שלום לכולם.

לפני בערך 3 שבועות התחלתי לצאת עם בחורה שהכרתי בok cupid שגדולה ממני ב3 שנים. יצאנו מאז כבר משהו כמו 8 פעמים, אני נמשך אליה פיזית (בעיקר לגוף שלה, לפנים הרבה פחות) ואני נהנה מהמגע הפיזי איתה, כולל סקס, נשיקות וכל השאר...

היא גם בחורה נחמדה וכיפית, שאני יכול להיות עצמי לידה ולא לשחק משחקים, שזה מאוד לא מובן מאליו ואני מעריך את זה אצלה, בעיקר כאחד שבשבילו דייטים/סקס/מערכות יחסים הם לא דברים שבאים בקלות. הקשר הארוך האחרון שהיה לי היה לפני בערך 4 שנים ונמשך שנתיים, מאז יצאתי לדייטים והיו לי קשרים קצרים של לא יותר מחודש-חודשיים, וגם זה לא קרה הרבה.

העניין הוא שאני לא מרגיש שאני רוצה אותה למשהו מעבר. אני לא יכול לשקר לעצמי ולהגיד שכן. אני לא מרגיש את ההתלהבות הזאת שכן הרגשתי עם בחורות אחרות שיצאתי איתן, אני לא מרגיש שזאת הבחורה שאני רוצה להיות איתה בשנים הקרובות או כל החיים. אני לא מתרגש אחרי כל דייט ולא ממש מחכה לראות אותה. היום למשל זה ממש לא בא לי טוב שכבר קבענו להפגש, העדפתי להיות עם חברים שלי וכמעט ביטלתי ברגע האחרון, אבל החלטתי לתת צ'אנס ובאמת היה אחלה איתה, אבל עדיין לא מספיק כדי שאני ארצה אותה כבת זוג קבועה. אבל בכל זאת ממשיך לתת לזה צ'אנס.

אני ממש בסרטים והתלבטויות קשות עם עצמי. לפעמים אני חושב שאולי צריך לתת לזה זמן ושאולי אני אגלה לאט לאט שהיא דווקא כן הבחורה בשבילי, הרי אני לא אחד שזה בא לו בקלות ואולי לא כדאי למהר ולהסיק מסקנות, אבל מצד שני אני מפחד שככל שאני אמשוך את זה, היא תיקשר אליי יותר ואז יהיה יותר קשה לסיים את זה או שאני אשכנע את עצמי שהיא כן מתאימה לי ואגרר לקשר שאני לא צריך להיות בו, כמו שכבר קרה לי בעבר.

יש גם את הקול שאומר שאני צריך להתפשר ושאם לא אני אשאר לבד, זה גם פידבק ששמעתי מכמה אנשים, שהאמת אני לא בטוח כמה הם מאושרים במערכת היחסים שהם נמצאים בה.

אני גם מפחד מלסיים את זה ולא יודע איך לעשות את זה בלי שהיא תיקח את זה קשה, כי אני מרגיש שהיא הרבה יותר בעניין ממני וכבר נקשרת.

כשאני איתה אני כל הזמן מרגיש שאני יכול הרבה יותר. נכון שזאת גם יכולה להיות אשליה, אבל אני פשוט מרגיש את זה. והאמת היא שלא היו לי הרבה מערכות יחסים בחיים ואני מרגיש שלא מיציתי ולא רוצה להתפשר על מישהי שאני מרגיש איתה ככה.

אבל שוב, מצד שני יש את אלה שאומרים ש"צריך פשוט לזרום ולראות מה יהיה" או ש"אי אפשר לקבל הכל בחיים". יש מצב שגם חלקכם חושבים ככה, אבל קשה לי עם הגישה הזאת. אני יודע שלא הכל בחיים מושלם, אני לא ילד ועברתי דבר או שניים בחיים. אבל עדיין, אני לא חושב שצריך להרגיש ככה במערכת יחסים, אני לא כזה בררן אבל גם ממש לא רוצה להתפשר. אני מאוד מוטרד מזה.

סליחה אם כתבתי קצת לא עקבי, אני פשוט מבולבל. אשמח לשמוע מה אתם חושבים.