חושש שוב להכנס למערכות יחסים, להפגע ולהכנס לדכאון, איך ממשיכים הלאה?

שלום לכולכם, ותודה על תשומת לבכם :)
רציתי לפרוק את מה שעובר עלי ולשמוע חוות דעת של אנשים שונים..
אז ככה, היתה לי חברה שנה וחצי, אהבתי מאוד ובתחילת הקשר אמרתי לה שלא יהיה אגו בקשר שלנו לדוג: בלי כל המשחקים האלו שפתאום היא מחליטה להיות יבשה וקרה בכוונה כדי למשוך יותר תשומת לב, או להראות פחות אהבה, או אם היא תשלח לי בוקר טוב היום אז מחר אהיה מחוייב אני לשלוח לה הודעה... אני לא אוהב את כל המשחקים האלה שיש בין בני הזוג לפעמים זה ממש פוגע לי בחשק להמשיך כך מערכת יחסים, ואמרתי לה שנהיה כנים אחד לשנייה בכל ה100%, הייתי אומר לה מליון פעמים ביום שאני אוהב אותה, ועד כמה שהיא חשובה לי ועד כמה שאני מאושר שיש לי אותה (ולא, אני לא רואה זאת כחולשה לפתוח את הלב כמו שיש גברים שלטענתם זאת חולשה, כי אם בחורה תפסול אותי על דבר כזה אז גם ככה באופן אוטומתי ירד לי ממנה).
אני סטונדט להנדסת תוכנה, גר במעונות, תמיד הייתי מנסה לתת את כל ה150% שלי רק שתהיה מאושרת, שמחתי לראות אותה מחייכת בשבילי זה פשוט היה שווה הכל :)
ביום הולדת שהיה לה (לקראת השנה האזרחית החדשה של 2017) מימנתי לשנינו חופשה לים המלח בכדי לחגוג לה את ה25 בצורה הכי טובה שיכלתי להציע לה, ושם כמובן הצעתי לה גם נישואין והייתי פשוט אדם אחר, מאושר ולמלא מוטיבציה, לא יכלתי פשוט לתאר את ההרגשה הזאת שהיתה לי בלב.

אך אחרי הנישואין הדברים התחילו להדרדר... אמא שלה לא כל כך אהבה אותי בגלל שאני לא בוכרי למראת שיש ביננו שפת אם משותפת (אני רוסי), וכל הזמן היתה לוחצת עליה להפרד ממני ולא להתחתן איתי, גם היתה כותבת מכתבים להורים שלי שהיא לא מעוניינת בקשר הזה, והיו על שנינו לחצים חזקים... אני אמרתי לה שאני לא מתכוון לוותר.. לא דיברתי עם ההורים שלי על זה תקופה של 4 חודש, אמרתי לה שיום יבוא ואמא שלך תראה שאנחנו מאושרים והיא תקבל את המצב כמו שהוא, ועוד נספר לילדים שלנו את ההסטוריה הזאת ונזכר עד כמה חזקים היינו בעבר..
האקסית שלי (כן כמו שאתם מבינים מהכותרת גם, אנחנו לא ביחד כבר) היתה פעמים רבות מבקשת ממני כסף לדברים כמו לקוסמטיקה וכו ובאחד הימים אמרתי לה את המשפט הבא "שמעי אני סטונדט וקצת קשה לי, נראה חודש הבא איך תיהיה המשכורת שלי ואראה במה אוכל לעזור לך", חשוב לי לציין בחיים לא סירתי לה, לא במסעדות, לא במתנות ופינוקים (בנוסף לחופשה בים המלח קניתי לה מחליק שיער יקר, טבעת יקרה, תיק עור גם וכו) ואחרי זה היא באה אלי במשפט שמאוד העליב אותי "אף פעם אין לך בשבילי?" את האמת? בלעתי כמעט את הלשון, לא ידעתי אפילו איך להגיב מהשוק... שאלתי אותה "אף פעם לא היה לי בשבילך? את יכולה להראות לי דוגמה למתי סירבתי לך למשהו?" אז היא באה אלי במשפט "כל מה שעשית זה היה אמור להיות מובן מאליו כי אני האישה שלך"... וכמו שאתם מבינים הדברים פה התחילו להדרדר... היא התחילה להיות יותר אגואיסטית כלפיי (אני מבין שאמנם המון זה בגלל הלחצים שהיתה מקבלת בבית מהאמא, אבל אני כן נלחמתי נגד ההורים שלי! אני כן הלכתי נגד כל הסיכויים ראש בראש בלי לוותר!) תמיד אמרתי לה שתקח את האנרגיות החיוביות ממני וביחד נצליח, מרוב שאהבתי אותה הייתי גם מאוד עיוור בקשר הזה..
בסופו של דבר שידכו לה מישהו בוכרי שגדול ממנה ב7 שנים והיא פשוט ביום אחד הרסה את כל הקשר הזה ביננו ואפילו נכנסה להריון ממנו... הייתי בשוק עצום שהקפיא אותי לתקופה ארוכה..אני בחור גבוה (מטר 93) ואוהב מאוד להתאמן בחדר כושר ולשמור על תזונה ומרוב השוק הפסקתי להתאמן ועליתי קרוב ל30 קג במשקל, הדרדרתי מאוד בלימודים (יש לי עכשיו כמה קורסים להשלים הייתי צריך לסיים כבר שנה שעברה), והמצב הכספי שלי בכלל לא משהו... אני במצב שההורים שלי עוזרים לי מבחינת השכר מעונות:
לקח לי כמה חודשים להתאפס, ב3 חודשים הורדתי את כל ה30 קג שצברתי בתקופת הדכאון, שוב חזרתי להתאמן ולקחתי את הלימודים ברצינות הפעם בכדי לסיים את זה...
במבט לאחור אני שמח שעברתי את כל זה, אמנם זה שבר אותי לחתיכות ולא הבנתי למה כל זה מגיע לי, הבאתי את כל כולי בקשר הזה ותמיד שמרתי על קור רוח והשברון הזה גרם לי להרגיש כזה כאב שלא הרגשתי בחיים.. אבל עכשיו התחזקתי ואני הרבה יותר חזק גם מקודם ומהסיבה הזאת אני מודה לגורל שיצא לי להאבק בקושי הזה.


נכון לעכשיו אני מאוד חושש להכנס למערכת יחסים, חושש מאוד שוב להפגע ושוב להגיע לשברון לב (רק שהפעם אין מצב שאדרדר כך את עצמי זה לא יקרה)
אני מפחד שוב שיהיו משחקי אגו, שאצטרך לעמוד ב"מבחנים" כל הזמן... שהדברים לא יהיו כנים ופתוחים בלי מכשולים ובלי שטויות, אני מרגיש שעברתי את כל המשחקים האלה של בני הנוער וכל מה שאני רוצה זה רק שהקשר יהיה הגון...
אני מפחד שלא אמצע את זה, אני גם בחור שעם בחורה מוצאת חין בעייני ושלחתי לה הודעה, אני בחיים לא אשלח עוד הודעה במידה ולא תענה לי (כמו שציינתי מקודם, אני לא בנוי למשחקים, אני יודע מה הערך שלי)...
אני גם מבין מאוד את הצד הנשי.. כל כך הרבה גברים מטומטמים מתחילים איתם יום יום והן כבר באופן אוטומתי נהפכות להיות אדישות לכל זה... אין כאן שחור ולבן..

אני מרגיש מאוד אטום לאחרונה, מרגיש במאבק עם עצמי כי אני מאוד רוצה להרגיש ולהיות נאהב על ידי מישהי, ומצד שני חושש שוב להתחיל את התהליך הזה..



תודה רבה לכל מי שקרא ונשאר עד פה, אשמח לתגובות בונות :)