אני בן 34 ועדיין גר עם ההורים. האם כדאי לעזוב את הבית?

הייי,
אני בן 34 ועדיין גר עם ההורים ( עם אמי ואחיי הוריי גרושים).
אני גר בנתניה במרכז העיר, ויש שם את שכונת קריית השרון ששם אני חושב להשכיר. לא רוצה להשכיר במרכז העיר כי עצם התחושה לגור בבניינים ישנים עם אוכלוסייה מבוגרת מכניס לדיכאון.
ראיתי יחידת דיור במחיר מציאה של 1900 ש"ח. במקרה בשיחת טלפון מתברר שמי שעוזר לבעל הבית הדירה להשכיר הוא חבר מהתיכון מתווך נדלן אבל הדירה לא בתיווך.
ואמר שאשמח להשכיר אותה בשבילי במילים אחרות. אפילו מאפשר לי להכנס מ- 01 לפברואר.
חסכתי 30,000 ש"ח אני עובד כרגע בתור פקיד קבלה במלון למרות שהמלון הולך להסגר עוד חודש לחודש. יש לי הצעה לעבוד במלון ליד . אני אקדמאי במדעי החברה, לאחרונה עשיתי קורס בדיקות וחושב עוד ללמוד בתחום . עשיתי חישובים וההוצאות הקרובות שהולכות להיות ל3 חודשים הקרובים במידה ואשכור דירה יהיו 6500 ש"ח (אולי קצת פחות) עם אני ארשם לקורס נוסף בהייטק עוד 700 ש"ח בחודש. אחרי 3 חודשים אני מסיים תשלומים של עסקאות שונות וירדו לי מהגב 1000 ש"ח.
אם אני יעבוד רצוף אני אשמור על חסכון של 33,000 ש"ח ואולי אפילו בשלושה חודשים הראשונים אפסיד בערך 1000 ש"ח אלא אם כן אעבוד במלון ליד ואצליח לסכם עם בעל המלון על 35 ש"ח לשעה שאני די אופטימי לגבי זה ואז אחסוך בשלושה חודשים הראשונים עוד אפילו 1000 ש"ח. יכולת להיות אפילו שאעבוד ב2 עבודות ובכלל אוכל לחסוך.
אמי אומרת עזוב זה לא הגיוני מה שאני עושה שאותי זה מרגיז כי באשזהו מקום זה מוריד לי הביטחון. מצד שאני אני גם חושב אולי כדאי להשאר עוד לחסוך אבל האמת שאני די חסר סבלנות וזה מחיר מציאה. עוד לא ראיתי את הדירה יכול להיות שאני אתאכזב ( אין ריהוט וכו' ).
אני מודע שיש סיכון ורווח בכל אחד מהאפשרויות . מצד אחד לא רוצה לעשות טעות כמו פעם שהלכתי להשכיר רק בשביל להוכיח שאני משכיר ובסוף הבנתי שאני עובד רק על עצמי ואני זה שאצטרך להתמודד עם החובות ולהתמודד עם הלחץ.
גם עכשיו אני מרגיש קצת לחץ מעצם העניין למרות שפה השכר פחות ב- 800 ש"ח ולא כמו חירבה שאז הלכתי . היום אני עם הרבה יותר ניסיון ויודע מה שווה .
מצד אחד מפחיד אותי שככל שאשאר בבית יותר יהיה לי קשה לעזוב.


דעתכם?