מאמין שאני אצליח בעתיד, אבל חסר לי חיי חברה, איך ליצור את החיים שאני רוצה?

היי חברים,
אז השתחררתי מהצבא לפני שנה כמעט, ומאז אני לומד לסחור בשוק ההון, ואני מאמין בעצמי שאני אצליח בזה ושאני אעשה הרבה כסף מהסיבה הפשוטה שאני יסודי במה שאני עושה ועושה אותם גם בצורה הכי טובה, במילים אחרות, אני מאוד אחראי לעצמי. (מצטער אם אני נשמע קצת מתנשא)
במיוחד אני מאמין בעצמי בגלל שהמשפחה שלי עברה התמוטטות כלכלית וזה הגיע למצב שאפילו לא היה לי בגדים שיכולתי להחליף כל יום כשאני הולך לבית הספר, והיום כשאני רואה באיזה מצב אני ולאן הגעתי אחרי שהתשחררתי, אני מאוד מאמין בעצמי.
אבל למרות כל ההצלחה שאני מאמין שאני אגיע אליה בגיל מאוד צעיר, רצו לי כל מיני מחשבות בראש.
מחשבות כמו:
"מה יהיה אם אני כן אגיע להצלחה בגיל כזה צעיר ואעשה כמו מה שאני אי פעם רציתי לעשות, אני אקנה את הדברים שאני הכי רוצה, להיות בבית משלי, רכב משלי, אישה שאוהבת אותי, מהאני אעשה אז?"
"אני אשב כל היום בבית ואני אעבוד מהמחשב? בלי לצאת עם חברים? בלי להכיר עוד אנשים חדשים?"

היו לי חיי חברה מאוד עלובים בגיל הצעיר, ואני תמיד מסתכל אחורה בחרטות, ואני יודע שאני צריך להמשיך עם זה קדימה אבל זה פשוט נורא נורא קשה לי, כי אני יודע שאם הייתי חוזר עכשיו אחורה בזמן החיים שלי היו נראים אחרת לגמרי.
מחטיבת הביניים ועד לתיכון, הייתי יכול לרכוש חברים, ידידות (אגב לדבר עם בנות היו אחד הפחדים הגדולים שלי כמו כל ביישן טיפוסי, ועם זאת היה הפנטזיה הכי גדולה שלי שתיהיה לי חברה), לצאת במהלך השבוע מהבית עם חברים, לישון אצל חברים, לצאת לטיולים שנתיים.
כל זה לא היה לי, אני הייתי מאלה שיושבים עם החנונים של השכבה על איזה ספסל מסכן ורק מדברים על משחקי מחשב.
בתקופת הצבא זה השתפר, אבל גם שם היו לי מלא טעויות שגרמו לי לצאת בעיני אנשים מסויימים כמו טמבל.
ואני הכרתי בצבא מלא בנות שחשבתי לעצמי שהן דלוקות עליי, ולמרות המחשבה הזאת פחדתי לגשת ולעשות מהלך במחשבה של "היא סתם נחמדה היא לא דלוקה עליי, היא בטח תספר לכולם אם אני אגש אליה", ובסוף מסתבר שהיא באמת בנות שדלוקות עליי אבל בגלל הפחדים שלי אחרים ניצלו את ההזדמנות, והם השיגו אותן ואני לא.

אחרי כל כך הרבה טעויות, השגתי חברה, אנחנו ביחד כבר יותר משנה, ולמדתי ממנה כ"כ הרבה על עצמי, שאני עד עכשיו לא מבין איך היא יכלה לסבול אותי.
אחרי שהשתחררתי אני עבדתי במועדפת, ושם הכרתי מישהי שהייתה ממש חמודה ואני והיא התחברנו מאוד מהר (היא גם הייתה בקטע שלי ולא ממש שמתי לב לזה מיד), וכשחברה שלי שמעה שיש לי ידידה, כמו רוב הנשים, היא לא אהבה את זה, אבל היא ידעה שהיא לא יכלה למנוע את זה, חוץ מלבטוח בי שאני לא אעשה שטויות.
ולפעמים הייתי שולח לחברה שלי תמונות איתה (עם הידידה שהכרתי) והייתי מדבר עליה יחסית הרבה כי אני וחברה שלי תמיד מדברים על אנשים שסביבנו, והיה יום אחד שאני והידידה רצינו לצאת לריצה ביחד, וחברה שלי ממש לא קיבלה את זה והיא רבה איתי שאני לא אצא איתה לריצה, אז מבין השניים, חברה שלי הייתה לי יותר חשובה ולא יצאתי עם הידידה.
ומאז חברה שלי שונאת אותה, כי היא טוענת שאני בישלתי את כל העניין הזה כששלחתי לה תמונות עם הידידה בזמן שחברה שלי בעבודה, או לא איתי. (חברה שלי גרה רחוק ממני, נסיעה של 40 דקות באוטו)
עכשיו בגדול אני מאמין שזו הסיבה, כי אני הייתי הטיפש, ורשמתי לעצמי בראש את הטעות הזאת.

קצת סטיתי מהמסלול אבל זה תמונת רקע שתבינו פחות או יותר על מה אני מדבר, והאישו זה לא החברה שלי, שלא תבינו לא נכון, האישו שלפעמים אני לא יודע איך להתנהל בחברה בין אנשים, קצת קשה לי לפעמים להבין ציניות, עקיצות כאלה בצחוק וכו' וכו'...
ובגלל זה אני חושב שנוצר בי חרדה חברתית, כי אני מפחד לעשות מעצמי צחוק עוד פעם.
ובגלל זה אני חושב את כל המחשבות האלה.

חשבתי אולי שאני אעסוק במשהו במקביל, כמו לצאת לקורס כלשהו וככה להכיר עוד אנשים, ללמוד למשהו אחר בזמן שאני עוסק בשוק ההון, ללמוד באוניברסיטה, להתחבר למועדון מסויים(לא מהמועדונים הסרוחים האלה שכל חמישי שישי פתוחים), או במידה ואני אצליח במשהו להקים עסק משלי ולהעסיק אנשים, וככה אני אכיר עוד אנשים...

אני פשוט לא יודע, רצות לי מלא מחשבות כאלה בגלל שאני כ"כ מאמין בעצמי שאני אצליח שאחרי זה לא יהיה לי תכלית בחיים שלי.

אשמח לקרוא את תגובותיכם, ולקרוא חוות דעת.