לא שייך לחרדים, לא שייך לחילונים. מי אני ואיך יוצאים מהתסבוכת?

שלום לכולם, אני בן 23, חזרתי בתשובה בגיל 14 ונהייתי חרדי , הייתי ממש מעורה בחברה החרדית, ויצאתי בשאלה בסערה לפני מס' שנים.
עד היום לא זכיתי למצוא נחלה בעולם, אני ממש מבולבל ולא מוצא את עצמי.
זה ממש מגיע לרמות שאני לא יודע מה ללמוד, ואני נמצא בעבודה עלובה שמרוויחים בה מינימום, ממש רע לי מזה, שאני לא מתקדם, ולא מצליח, ורע לי מזה שאני מרגיש לא בנוח בחברה החילונית, ובחברה החרדית אני לא יכול להיות כי אני לא מאמין, וגם כי לא נולדתי שם. בעצם, הגעתי למצב שבשום מקום לא אסתדר - בעולם החילוני לא - כי אני בא מהעולם החרדי, ובעולם החרדי לא - משום שאני בא מהעולם החילוני.
אני ממש מפחד על החיים שלי, צחקתי כל הזמן על כל אלה שנדפקו בחיים אבל נראה לי שאני זה שדווקא הולך להידפק. אני מפחד ואני לא אתן לזה לקרות. הוצאתי כסף על קורס לאיך להצליח דרך האינטרנט למרות שאני לא ככ רציתי, רק בגלל שאני רוצה לצאת מזה כבר ולעשות שינוי. וזה עזר, כי כל יום אני לא מצליח לקום מחמת צרותיי, ואילו היום קמתי ב5 וחצי בבוקר (מאמין שאצליח לעשות 100 אלף בחודש בלי לעבוד ).
הבעיה שאני חושב שאני סתם מתלהב מדיי, ושאני אפול, כמו שעד היום קרה. כי מה שקרה עד היום, זה שהתלהבתי, קפצתי מעל הפופיק, רצתי חטפתי השגתי - ונפלתי את המכה של החיים. חזרתי בתשובה עזבתי משפחה חברים הכל - והצלחתי להכנס למקומות החזקים ביותר בציבור החרדי, ובסוף נפלתי, ויצאתי מהדת.
אני מרגיש הצלחה מאוד גדולה ובו זמנית כישלון חרוץ בהחלט.
אין לי מושג איך יוצאים מזה, בחיי שאין לי, אני לא רואה את עצמי מסתדר ו'זורם' בחברה החילונית, אני מתאים יותר לחרדים אבל גם שם אני מוזר משום שלא נולדתי שם. אני מפחד, מפחד מאוד, מפחד על חיי, אין לי ככ עם מי לדבר, רק רוצה לצאת מהסיפור הזה, רוצה לחיות טוב, עוד שנייה אני בן 28 בלי בגרות בלי תואר, עלוב, בלי כסף ולא יודע באיזה עולם הוא חי. עזרו לי, ייעצו לי, איך אלך, מה אעשה, כי אם אני לא יוצא מזה - אני אהפוך את העולם עד שאצא מזה, גם אם זה אומר להגר למדינה אחרת או לעשות משהו דומה. אני אחד שלא ממהר לעשות דברים קשים (כמו הגירה וכו') אבל כשדוחקים אותי לפינה, כלומר כשהמצב נהיה בלתי מתקבל על הדעת אני בהחלט מסוגל. אז אשמח לשמוע עצות איך לצאת מזה, או איך בכללי לשפר את המצב.
אם יש פה מישהו/י שאפשר לדבר איתו אני ממש אשמח כי בחיי שאני עובר כבר ה-מ-ו-ן זמן את התקופה הכי ארוכה וקשה שידעתי מעולם. תודה לכל מי שקרא.