לא יודעת מה הייתי רוצה לעשות ואיפה הייתי רוצה להיות, איך חיים את החיים?

הי אנשים טובים .

משתגעת .וניגמרת.לאט.ובטוח .משתגעת .ולא נישאר לי פרור אחד של שפיות למצא בו הגיון. שום סיכוי להינצל .
אז אני רוצה לחיות .בלי הצלחה.רוצה להצליח .וניכשלת .אני המקל בגלגלים של עצמי .לא דיכאונית .רק מיאושת .טוב נו אולי דיכאונית .
מה שבטוח מסוחררת .לא מוצאת מוצא ממערבולות החיים .מההיסחפוית .מהצרופי מיקרים .מהגורל האומלל .
אז אולי פשוט הדרך להירגע זה לקבל את הכל כמו שהוא .אבל משו בי אומר לי עם העבר אני משלימה אבל על העתיד מה יהיה .ובהווה .ההוה רדוד .ולא מספק .משו תמיד חסר .משו אף פעם לא שלם .אני לא במקום שלי .וזאת תחושה מתסכלת . עד כדי כך שזה משאיר אותי חסרת אונים .בלי יכולת להפעיל חשיבה. לרצות לעשות דברים שיצעדו אותי אל מקומות שבהם יש לי ביטחון ויציבות בפני עצמי .
תחושת הלבד לא מפסיקה לרדוף אותי .לא משנה כמה אנשים הכרתי במהלך השנים האחרונות . ובאיזה מקומות הייתי .מרגיש לי כאילו היגעתי לכל מקום במיקרה ולא אחזתי בהגה של החיים .ההרגשה הזאת נימאסה עלי .אני חושבת שתחושת שליטה בחיים שלנו זה דבר בסיסי מאוד .אני לא מצליחה להשיג את זה .אני מרגישה כמו דג מת ניסחף בזרם. כמו עלה נידף ברוח הרוח שלקוחת אותי לכל מקום.לפעמים אני מתעוררת לשאול את עצמי איך הגעתי לפה .אז אני עושה אחד ועוד אחד של כל המלהכים האחרונים ומבינה שזאת התוצאה .ואז אני שואלת את עצמי אז איפה השיקול דעת שלי .ומבינה שאני אילמת לעיתים קרובות שותקת כאילו אין לי קול במציאות חיי.אולי לכן אני כאן וככה .בתחושה מומתת כזאת .אז מה הייתי רוצה לעשות ? איפה כן הייתי רוצה להיות ? לא יודעת .ומה יכולתי לעשות אחרת ? כבר לא רלוונטי .ואיך לוקחים את ההגה לידים .ומתחילים להשתלב בתנועה כדי להשיג משו משלי .כדי להגיע למקום .כדי להיות חלק ביפני עצמי .ולא צל שקוף על הכדור שניגרר וניגרר עד איזה סוף .
פעם היו לי מחשבות על זה שאני בן אדם שונה אם תפיסת עולם שונה שחווה את הדברים אחרת .לכן גם היה בי צורך להתבלט רציתי לכבוש את העולם ולהוכיח מי אני .היום אני חושבת יותר בכיוון שכןלנו שונים בדרכים שונות :) וצריך למצא את דרךלהיות אדם ביפני עצמו שהוא חלק מהכלל. .להיות פשןט .אפילו להיות כבר לא ככ פשוט .כל דבר כרוךב מחשבות מעמיקות על הקיום והיקום .וכמה אני מול כולם וכולם מולי .במקום פשוט לחיות .אני מסתבכת .במקום פשוט לקחת חלק.אני לפעמים חושבת שהכל מונח לי על הכתפיים.שאני חייבת לנהל גם סיטואציות שבהם אין לי אחריות על אף אחד .ואז זה מביא אותי לתחושת כישלון .אז אני משתדלת ללמד את עצמי שאנחנו לא אלוהים .שאנחנו אנושיים ועושים טעויות אין ספור .והכי הרבה ביכולת שלנו זה לפעול בטירטוריה שלנו .הלוואי .כי גם בזה אני ניכשלת לא מוצאת את המקום שבו אני פשוט זורמת .בלי מועקה או עכבות. פשוט להיות אני במיטבי.בלי חרטות .בלי חארטות :/
אז אולי מכל הקטע הארוך הזה שלא ככ הצליח להתמקד.אני ישאל איך אתם בתור אנשים בוגרים מצאתם את עצמכם בעולם .איך אתם אתם מבאים את עצמכם לחיות חיים כפי שאתם רוצים ולא חיים של לרצות אנשים מסביבכם ללא הפסקה כי אז אתם לגמרי לא חיים אתם מרצים מאסר עולם בלי חנינה כי הדרישות מאנשים סביבינו הם תמידיות ולא ניפסקות אף פעם .אז איך אתם מיצרים סביבכם חברה שתומכת בכם ולא מנצלת אותכם או חברים שהם בחירה ולא מה שהחיים זימנו ...אלה חברים שאפשר ללכת איתם בדרך ולהנות למרות השוני .אולי ביגלל השוני ככה אני מאמינה ..
קשה לי ככ .
אני רוצה לשלוט קצת בעולם שלי .לא להיות ילדה חסרת יכולת .להיות בחורה בוגרת .שמתנהלת שמסתדרת .ומרגישה שביני לבין ההבנה איך עושים את זה וביני ובין התיקשורת עם העולם והאנשים בחוץ יש איזה מחסום או חומה משו שחוצץ ביני לבין מי שבאמת הייתי רוצה להיות .וכל זה מחזיר אותי לטעיות לדרכים שבהם הדרך מתארכת ככ עד שנירא שאין שום חוף מבטחים או נווה מדבר .בשממה שבה אני חיה .