, זה יותר סוג של פריקה כזאת..
אז ככה, נמאס לי, אני רוצה לעשות כלכך הרבה דברים אבל אני כל הזמן מונעת מעצמי לעשות אותם, כל הזמן אני חושבת מה אחרים יגידו מה חברות שלי יגידו, אני עדיין בתולה כמו חברות שלי, וכשאמרתי להן שאני הולכת לשכב עם מישהו בגדר סטוץ הן לא הקשיבו לי כלכך ויותר נגעלו כזה, אני שונאת שהדברים האלו קורים, אני רוצה לעשות דברים לצבור ניסיון בדברים אפילו הכי קטנים כדי שאני אהיה מוכנה לחיים שאחרי התיכון, כי בתאכלס זה הגיל שהדברים האלו אמורים לקרות לא? כל השטות הזאת של הפעם הראשונה וכו, ואם אני כבר מדברת על זה, אז אני גם מעט חוששת... איך אני אוכל להסתכל להורים שלי בעיניים אחרי זה? הם כל הזמן ראו אותי בתור הילדה הטובה וזה, וכל הזמן אמרו לי על תעשי שטויות ותמיד ידעתי למה הם התכוונו, אבל וואלה נמאס לי לחשוב ככה, אני רוצה לעשות את מה שטוב בשבילי, מה שנוח לי, מה שאני רוצה, אני לא רוצה לחיות תחת דעה של אחרים, זה מתסכל כלכך כי כאילו זה החיים שלי, למה אני צריכה להרגיש מצפון על כל מה שאני עושה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025