כבר מהתיכון אני מרגישה בודדה, עברתי תקופות מאוד קשות בגלל שהרגשתי המון פעמים שאין לי חברים, ואני כל הזמן סגורה בבית עם עצמי.
יש פעמים שאני בסדר עם זה שאני בבית ואני צריכה את זה לעצמי, אבל כשזה כבר הרבה זמן ככה פשוט אפשר להשתגע מזה.
עם הזמן היו תקופות שהשלמתי עם המצב הזה, שאני מכירה הרבה אנשים אבל ברגע שמתחיל להיות קשר איתם זה פשוט נגמר במקום שבו התחיל (לדוגמא בבית ספר, זה התחיל ונגמר שם, לא נמשך יותר מדי גם בבית). כאילו ולאנשים לא אכפת ממני. זאת ההרגשה שמלווה אותי כבר יותר מדי זמן..
בתיכון, תקופה שבה אנשים מוצאים את קבוצת החברים שלהם שאיתם יוצאים ועושים הכל ביחד, לי לא היה את זה! כולם כבר מצאו את הקבוצה שלהם ואני נשארתי לבד. ועכשיו גם בצבא, אני נמצאת בסביבת אנשים שאני כל כך מחוברת אליהם, והם אליי, ותמיד מנסה ליזום משהו מעבר לצבא ולרוב זה לא עובד! (לא קשור למרחק) תמיד אני יוזמת ולאחרים לא אכפת ממני! אני צריכה לנסות לרדוף אחריהם בשביל לנסות לעשות משהו ביחד.. כי יש להם חברים אחרים, אז מי צריך אותי?
אני לא מצליחה להבין למה זה קורה. אני לא בן אדם מוזר, מחמיאים לי על המראה החיצוני שלי, אני שלמה עם עצמי, ופשוט לאף אחד לא אכפת ממני.
אנשים מבית ספר- ניתקו קשר (וגם ככה לא היו לי כמעט חברים בתקופה הזו), ובטח אחרי צבא אמצא את עצמי בדיוק באותו מצב, ומזה אני מפחדת.. שאני אשאר לבד למשך כל החיים..
מקווה שמישהו מזדהה איתי ויצליח להבין את מה שאני מתארת..
למה זה קורה דווקא לי? למה איכשהו אני תמיד נשארת לבד?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025