שמח לראות שטוב לה, אבל איך היא התגברה עליי כזה מהר?

שלום לכולם !
פרסמתי פה בנוגע לזה פעם,נפרדתי מבת הזוג שלי לפני כשלושה חודשים.
הייתה לנו מערכת יחסים של שלוש שנים ומאוד מורכבת,היינו מאוד מאוד מחוברים אחד לשנייה לכן הפרידה הייתה קשה ומפתיעה,אבל מהצד השני הקשר הזה הרגיש מת הרבה זמן..היא באה מעדה שמרנית וההורים שלה עשו לנו את המוות על זה שרצינו לישון ביחד ולטוס לחול וכדומה,היא צודדה בהם לא מעט וזה גרר לריבים..לא חשוב יותר מדי פרטים,הגענו ביחד להחלטה שזה יותר טוב שנפרד.
הקשר הזה תמיד היה בנוי סביבה,תמיד אני הייתי שם בשבילה,גם שלא יכלתי הייתי שם אבל זה אפעם לא היה להפך,תמיד עזרתי לה,היא לומדת תואר במקצוע שבו אני עוסק אז עזרתי לה ללמוד,רק מלעזור לה בלימודים זה הרגיש כאילו לחודשיים לא היינו בזוגיות ביחד.
בפרידה הייתי מאוד אנטיפת וחסר רגשות טוטאלית,היא בכתה ואני פשוט לא הבעתי שום רגש.יום אחרי זה כבר התחרטתי על ההחלטה הזאת,אבל המשכתי הלאה בחיי.
לא עובר יום שאני לא חושב עליה זה דיי ברור,זה מובן לי שעד שלא אמצא אחרת היא לא תצא לי מהראש אבל לא חשבתי עליה הרבה.
שמעתי לפני כשבועיים שיר שגרם לי לחשוב עליה ממש,ומאז היא עולה לי לראש בכל רגע,ולא יכלתי להתאפק ונכנסתי לאינסטגרם ולפייסבוק וראיתי שהיא כבר עם מישהו אחר,כמה אפילו...אני מוצא את עצמי בשעה שלוש בלילה מסתכל על תמונות שלנו,סרטונים שצילמנו ושומע הבטחות שהבטחנו.
אני רואה שהיא נהנת,ושטוב לה..אני שמח לראות אותה ככה אבל כמובן שהמחשבה שאוכלת אותי זה איך כזה מהר היא התגברה עליי,כל מה שנתתי וכזה מהר זה נשכח..עבר..כל מה שנתתי לה עלה לי כמעט בעתיד שלי,במשפחה שלי ובעתיד הקיומי שלי לא רק המקצועי.
לא יודע מה יש לי בזמן האחרון..אני בדיוק מתחיל לעבוד על סטרטאפ עם חברים ואני לא יכול לשים אותה בראש שלי כרגע...
אני חושב שאולי אני מתגעגע לקשר,אני בחור שאוהב קשר,אני אוהב את הבטחון שבת זוג יכולה לתת לי.
אני מתגעגע לחזור הביתה אחרי יום מרגיז,ולראות מישהי שמחכה לי,מחייכת אליי,ניגשת אליי ומחבקת אותי חזק חזק..עוזרת לי להבין כמה שאני מיוחד למישהו ושאני רצוי באיזה שהוא מקום..
לא יודע מה לעשות,אני לגמרי אובד עצות,חשבתי על פשוט לחסום אותה ולמחוק אותה טוטאלית מהחיים שלי אבל זה קשה להשאיר פרק כזה רק בראש.
יותר קשה לי לחשוב שהיא הייתה פרק שלם בחיים שלי ואני הייתי רק שורה בשבילה...


סליחה על החפירה,תודה לעוזרים...