בגילי עם משפחה שהקמתי אני הבנאדם הכי בודד בעולם

היו לי חיים לא קלים מילדות ולצערי עם השנים המצב רק הלך והחמיר..
כילד גדלתי עם שני הורים חולים ואבא מבוגר שכולם חשבו שהוא סבא שלי..
שני הוריי היו חולים ואבי היה אבא נוקשה ומשפיל, למרות שהוא אהב אותי אך זה היה האופי שלו.
אימי היקרה שככ אהבתי ואני הייתי הבן האהוב עליה גם הייתה אישה חולנית ותלותית.
אחרי שאבי נפטר הייתי הכל בשבילה והיה לי קשה מאד לטפל בה, כשהייתי בסהכ בן 35 היא הפכה לסיעודית בגיל 67 ובגיל 70 הלכה לעולמה...
אין לי קשר עם אחותי היחידה, אין לי חבר נפש למרות שאני אדם מאוד עמוק ומיוחד וגם מאד חברותי, לכאורה יש לי הרבה מכרים והרבה אנשים מכירים אותי ואת פועלי (אני בתחום האמנות)
עם אישתי הזוגיות על הפנים, היא לא נותנת לי מספיק יחס וחום ורומנטיקה,
אחרי 7 שנות נישואין ובשנת האבל על אימי היא התגרשה ממני, תקופה נוראית שעברתי ובמשך שנתיים חיזרתי אחריה עד שהיא חזרה אלי.
היא נכנסה להריון בזמן חזרתנו וכיום אנו עם שלושה ילדים. אך מהר מאוד חזר חוסר היחס שלה, חוסר הרומנטיקה, היא טוענת שהיא אוהבת אותי אך אני לא מרגיש נאהב.
אני קם כל בוקר עם כאב בלב ועצב רב ומתגעגע לאימא שאיננה. מרגיש שאין לי איש בעולם שאני יכול לדבר איתו ולשפוך בפניו את ליבי ..
תכלס אני מרגיש שטעיתי שחזרתי לאישתי כי היא לא השתנתה שלא כמוני, אני עבדתי על עצמי והשתפרתי למענה. היא נשארה בדיוק אותו הדבר כמו בגלגול הראשון שלנו.
אמרתי לה מתוך כאב כמה וכמה פעמים שאני אומלל איתה היא מסכימה איתי שהיא צריכה לעבוד על הקשר אך בפקטור שום דבר לא קורה והיא עסוקה יותר בילדים ובנקיונות הבית (זה יותר חשוב ממני) לפני כשלושה ימים אמרתי לה שאני רוצה להתגרש ותשובתה הייתה "יהיה לך קשה להחזיק את הבית הזה לבד"
וואו!! יש לציין שכבר לא התפלאתי שזו התשובה שקיבלתי ממנה אך אני חושש להתגרש שנית משתי סיבות עיקריות, אני לא רוצה לפרק לילדיי את המשפחה פעם נוספת ולפגוע בהם ו.. אין לי אף אחד בעולם אפילו לא חבר נפש כפי שציינתי ואם אתגרש אהיה עוד יותר לבד..
כמו כן קשה לי להאמין שבעידן "המודרני" של היום אמצא אישה שבאמת תתן את
כל כולה כמו שאני מוכן ותמיד נתתי את כל כולי לאישתי
אשמח לתגובות