נראה שיש לי הכל אבל מרגישה ריקה, מה לעשות עם עצמי הלאה?

לאחרונה יצא לי לחשוב, שאני אדם שמח מאוד מטבעי אבל באמת לא מרוצה מהמון דברים בחיי.
זוגיות - יש לי בן זוג 3 שנים שלא תומך ולא מקשיב לי, טוען שהוא אוהב ופוגע בי כשהוא צועק עליי או נעלם ונהיה אדיש סתם ככה. הייתי בזוגיות קודם 6 שנים עם אדם שהשתנה לחלוטין אחרי שכבר עמדנו להתחתן ונאלצנו לבטל הכל כי לא יכולתי להמשיך עם מי שהוא נהיה...
משפחה - אני אוהבת את המשפחה שלי אבל מאוד קשה לי איתם. מרגישה שהרבה נופל על הכתפיים שלי, שאני זו שאם אני לא אהיה שם הכל יתפרק. צריכה להרגיע את כולם כל הזמן מהריבים, להיות כמה שיותר עצמאית ולדאוג לכולם. אבא שלי אדם חולה ואמא שלי עובדת מהבוקר עד הלילה.
חברים - אני אוהבת אותם מאוד, אבל מרגישה קצת עול לאחרונה. אני אדם חזק מאוד שתמיד עוזר לכולם, אפילו כשאני מרגישה שאני מתפרקת. אני בעבודה שמאפשרת לי לעזור להם בכל רגע נתון בהכל (פעילה חברתית). הם מרוחקים מאוד בתקופות כאלה ואחרות שזה לגיטימי, אבל לפעמים זה מרגיש לי שהם לא מעריכים את כל מה שאני עושה בשבילם וזה המון.
עבודה - אני בשתי עבודות. שתיהן דורשות המון כוחות נפשיים כי הן חצי התנדבותיות, מאוד מאוד מאוד תורמות לקהילה. (לא אפרט יותר כדי לא להיחשף). דרכן - יש לי המון קשרים ואני ממש אדם "נחשב וידוע בציבור". מאוד קשה לי, אני מאוד נהנת מהעבודה אבל זה בא על חשבון שעות שינה ולימודים. כנראה שזה מה שמחזיק אותי שפויה.
לימודים - עם כל העומס הזה, אני סטודנטית במוסד לימודים מאוד מאוד מאוד נחשב בארץ ובעולם, ולא הולך לי כל כך חלק על אף המאמצים הבלתי פוסקים בזה.

אני חושבת פשוט לברוח. להעלם. לקחת תקופה ולהגשים חלומות. אני בחורה מאוד יפה (ועם כמה שאני בזוגיות כושלת - אני מאוד מחוזרת. אחת ליומיים מזמינים אותי לבירה ואני כמובן מסרבת כי אני בזוגיות), ואני גם מוצאת זמן להתאמן 4 פעמים בשבוע והייתי המון שנים בפיתוח קול. אני רוצה פשוט לטוס לחו"ל, לטייל, להכיר אנשים מתרבויות שונות, להוציא שיתופי פעולה עם דיג'יים ולשיר. חוץ מזה, פשוט לברוח מפה, ולקוות ששום דבר לא יידפק בשנה שלא אהיה פה - שהעבודה תחכה לי, שהלימודים יחכו לי, שהאנשים סביבי לא יבהלו ובכל זאת ירצו שאקח חלק מחייהם.
אני כל כך רצינית תמיד ומוקפת אנשים רציניים - ואני חוששת שדברים כאלה לא ייראו בעין יפה כלפי אף אחד ושאני אתחרט שבזבזתי זמן (כי עד כה, בגילי הצעיר אחרי שירות מלא ומשמעותי, אני כבר לקראת סיום תואר ועובדת במקצוע ופעילה במסגרות חברתיות מאוד מאוד נחשבות. ממש דמות "מוכרת" בקרב המון המון אנשים).

בתכלס? טוב לי כי אני יודעת שאני טובה, אבל לא טוב לי כי החיים לא כל כך טובים איתי. אנשים עם סיפור חיים דומה לשלי כבר ממזמן מסוממים באיזה שכונה נידחת או יושבים בכלא (כנראה שזו הסיבה שכל כך התקדמתי ודחפתי את עצמי לעזרה לקהילה - כדי שלא יהיה לי זמן לחשוב על כמה שהכל רע סביבי).
אבודה לחלוטין, מבולבלת, ולא יודעת מה אני רוצה לעשות עם עצמי הלאה.