מאז שהכרתי את הבחור אני מרגישה שאיבדתי את האני העצמי שלי. איך אני יוצאת מזה?

בת 25 חודש הבא.
לעולם הדייטים נחשפתי דיי מאוחר כי אף פעם לא באמת הרגשתי בשלה.
חצי שנה עברה מאז שהתחלתי לצאת עם בחורים. חצעד שהרגשתי בשלה הלכתי על זה בכל הכח.
חצי שנה 9 דייטים.
9 בחורים שאף אחד מהם לא עשה לי משהו בלב. אולי אחד שלצערי גר רחוק היה נראה מאוד טוב ומצחיק אבל בגלל חילוקי דעות שלא ניתנות לגישור החלטנו שזה לא מתאים. אני לא אשקר שהתבאסתי מאוד לקח לי כמה ימים לצאת מהבאסה ושתבינו הרגש הזה זר לי. אין לי מושג מה זאת אהבה.אבל בסוף זה השתחרר.
אחריו יצאתי עם עוד וגם לפניו אחד היה מאוד חסר ביטחון לשני לא נמשכתי..עכשיו שתבינו אני לא בררנית בכלל אבל אני בהחלט יודעת מה אני מחפשת.
לא יכולה להמשיך אם אין משיכה.ואם אין הומור ואווירה טובה וקלילה.והכי חשוב אכפתיות ונאמנות
לא מחפשת חתיך על אבל כן מחפשת משיכה. לא מחפשת ליצן אבל כן חשוב לי ההומור. לא מחפשת מישהו שיבטל את עצמו מולי..שכן ידע לתת מקום למילה שלי אבל יחד עם זאת שידע להגיד לי גם לא.
עכשיו לבעיה העיקרית: פגשתי בחור כזה לפני כחודשיים. נראה מעולה מבין את ההומור שלי בצורה מפחידה..אבל.אבל גדול.ההודעות קצרות וחותכות אין אצלו מילים חמות אני בביטחון יכולה להגיד שלא בטוחה שיעמוד לצידי ברגע שיצטרך והכי גרוע שאם אני אומרת לו שאני מעדיפה לוותר הוא לא ינסה להוציא ולהילחם הוא פשוט ימשיך בשלו וכל אחד יילך לדרכו.בהתחלה הוא הרבה יותר נלחם וניסה להוציא ממני עכשיו אני מרגישה שהוא מתחיל לתפוס אותי כמובנת מאליו ולכן אני מעלה את השאלה. אולי אני טועה? ניסיתי להתרחק לראות אם הוא מנסה אבל הוא מחזיר לי או שבהודעות קצרות הוא מנסה להוציא ממני. חצי כח. רני לא יודעת לקרוא אותח. יחד עם זאת אני מאוד מבולבלת כשאנחנו יחד הוא מחבק ועוטף וכן מקשיב לי אבל זוגיות צריכה להתרחש גם מעבר לשעות המפגש. זה לא נראה לי נורמלי. אני יודעת שהוא בא מבית קר אבל לדעתי זה דיי מוגזם.
אגב הוא עובד בעבודה מאוד טובענית אבל לדעתי מי שרוצה עושה.
ועכשיו לשיא השיאים.אני אוכלת סרטים על משהו נוסף.
חודש וקצת אחרי שיצאנו הוא נסע למסיבה ובדיוק בסופש הזה נפרדנו. שלחתי לו הודעה אחכ כי זה נעשה בצורה שלא ככ סגרה לי את המעגל והוא שמח על זה. רק שהוא מיהר מידיי וכבר הספיק לשכב עם מישהי שם. אני לא מבינה איך הוא אומר שהוא מת עליי וחולה עליי ובסופש הזה שוכב עם מישהי ומתחיל עם בנות. חשוב לציין ששלחתי לו את ההודעה לפני שהגיע לשם אבל הוא חשב שרק רציתי להתנצל כי זה נעשה בצורה לא יפה.
בנות תאירו את עיניי.
אני מתה לעזוב אותו ומשהו מונע ממני.
אני לא מפחדת שלא אמצא מישהו שיאהב אותי כי מכל הדייטים הקודמים אני חתכתי.
אני מפחדת שאף אחד לא יצחיק אותי ככה שלאף אחד לא אמשך ככה!!! לאף אחד לא נתתי לגעת בי כמוהו זה דבר שמפחיד אותי מאוד כי אני נחשבת דיי סגורה.
פעם קודמת שנפרדנו כאב לי בלב שבוע לא יודעת איך להפסיק לרצות אותו מרגישה שמאבדת את עצמי שחברות היו מספרות דברים כאלה הייתי אומרות להם להעיף גברים מהסוג הזה לפח והנה אני נפלתי לזה!!!
אני מוותרת על העקרונות שלי ואני לא רוצה לרצות את הבנאדם הזה אני לא רוצה!!
מפחד. לא להרגיש פרפרים בלב לאף אחד אחרר
איך קמים ממכה כזאת כואבת? כל פעם אומרת שאדחה את זה ועוד קצת אשאר איתו ואני מתה לקום ולהיות אדישה אליו לא לשנוא ולא לאהוב.
חברות שלי כולן נשואות אין לי הרבה אופציות של הכרויות אם בכלל מפחדת מהלבד אבל שוב עיניין הבגידה שכן לדעתי הוא בגד בי לא יוצר לי מהראש. אני סתם מנפחת?