לקום ולעזוב לעבודה אחרת אפילו עם תנאי עבודה פחות טובים?

לקום ולעזוב לעבודה אחרת אפילו עם תנאי עבודה פחות טובים?


שלום 
אני בת 21, התפטרתי מרצוני מעבודה כלשהי לאחר מיצוי והרבה קושי.
החלטתי להתקדם הלאה בחיים, התחלתי ללמוד, לחפש עבודה חדשה.
הלימודים כן מעניינים מאוד ובזה ארצה לעסוק כל חיי. פשוט כרגע התחלתי ויש זמן עד אז שאתחיל ממש לעבוד בתחום. פשוט כרגע לגביי העבודה.. חוסר מיצוי וזו רק בלית ברירה כדי לחסוך כסף ללימודים. וניסיתי המון מסרות וכשאני לא עובדת אני בדיכאון ונעשית עצבנית וישנה כל הזמן.. אז כרגע עובדת בעבודה שנחשבת מסודרת מבחינת תנאי עבודה אבל אני לא אוהבת את העבודה הזו, אמנם אני חדשה, כן קיבלו אותי יפה, ואני כן בחורה חברותית ויודעת להתנהל מול אנשים, עברתי הרבה דברים שחישלו אותי ואני לא מפחדת מעבודה קשה. פשוט, זו משרה חלקית של סטודנט, ואצטרך לעבוד ערבים וזה קשה. אבל אין לי ברירה. גם זה יחסית רחוק מהבית חצי שעה בגג שעה אם יש פקקים הלוך חזור, בלי איחורים אבל קורה פעם ב. למרות שאני משתדלת לצאת מוקדם ולהספיק...
ובלילה כשאחזור מפחיד לנסוע ומסוכן..
באופן כללי אני לא מאושרת אבל מנסה להבליג.. בסופו של דבר אני לא במקום של לנוח ויהיה מה שיהיה. פשוט מודאגת. לפעמים גם אני לא מתמצאת אז יש איתי מישהי די ותיקה, אבל זה באמת לא מובן. אם נניח אין לי מה לעשות אני משתגעת.. ואני שואלת את המנהלת כמו מפגרת מה יש לעשות בזמן שכולם יודעים איך לעבוד, מרגישה לא קשורה לכל. ואני כן מנסה.
או שיש טיפוסים ממש מגעילים, אני לא מתייחסת אבל הגישה שלהם מחרפנת! באלי לצרוח עליהם. ויש אנשים ממש נחמדים שעוזרים לי ומעריכים שאני משתדלת. אי אפשר לרצות את כולם ואני גם לא מתכוונת. אין לי כוחות נפשיים להתמודד, כל חיי התמודדתי ופשוט עייפתי. זה דורש ממני המון כוחות. אני חוזרת מהעבודה מותשת עצבנית וממורמרת. עצוב שמה שמעניין אותי זו המשכורת.

אשמח לתגובה שלכם מה לדעתכם כדאי לעשות עדיף תנאים טובים וגם עד שהתקבלתי לשם עברתי הרבה, ואין לי סבלנות וזמן שוב לחפש עבודה חדשה. אבל מצד שני לקום בבוקר בבאסה לעבודה.
כן נתתי צ'אנס אבל זה זמני ואני יודעת שברגע שאסיים את הלימודים הכל ייראה אחרת.. אבל זה המצב כרגע ואני באמת לא יודעת מה לעשות. תודה מראש