פוסט טראומה, בדידות, אי ודאות/ איבדתי את עצמי תוך כדי התהליך של להציל את עצמי?

היי
אפתח בזה שאין לי מושג מה לכתוב, אין פה איזו שאלה ספציפית שאני שואל. אולי זה השלב שהכל מתערבב ואני צריך לפרוק. בכל אופן זה כנראה יהיה ארוך...
לפני כמה שנים חוויתי טראומה קשה, כזאת שניפצה לי את כל מה שחשבתי שאני יודע על ערכים, חברות ובעיקר אנושיות. מסוג המקרים שהופכים לך את החיים, לטוב ולרע, ואני לא אכנס למה קרה ואיך כי הפרטים האלה לא רלוונטים. אבל תסמכו עליי שזה מקרה חמור, עברתי כמה דברים בחיים ויש לי פרופורציות ואינדיקציה.
בכל מקרה, השנים שבאו לאחר המקרה, 3-4 שנים של ״תקופת החלמה״, היו קשות.
מאדם שאוהב לחיות ולעשות מצאתי את עצמי נשאב למערבולת הזאת, עסוק בטראומה האישית שלי כשבו בזמן שאר העולם כאילו עצר מלכת, אך בפועל ההיפך הוא הנכון, הכל המשיך לזוז ואני הייתי תקוע, תרתי משמע... פיזית ונפשית.
אך לאחר אותם 3 שנים, שמרגישות כמו איזו רכבת הרים משוגעת, הצלחתי למצוא את האיזון. הצלחתי לשחרר. זה היה קשה, זה היה מתיש, היו רגעים בדרך שחשבתי שלא אצא מזה ואף גרוע מזה, חשבתי לסיים עם הכל... אבל הבנתי שאני חזק מנטלית יותר ממה שלפעמים נדמה לי.
אז... כבר תקופה שאני מרגיש ששוב הכל בסדר.
אני תמיד אסחוב איתי את הקטע הזה והצלקת תישאר, אבל אני כבר לא מתעסק בנושא, המחשבות בראש התחילו להסתדר, ובכלל - חזר לי הרצון לחיות, לאכול, לצאת מהמיטה, להתאהב, לדבר עם אנשים, להתעניין באנשים.... דברים שכבר שכחתי איך מרגישים. ופה בדיוק מגיע הקטע שמפחיד אותי.
כי כן, התגברתי על משבר מטורף ואני שמח על כך.
מצד שני, פתאום אני מתעורר בגיל 28, כשהכל מסביבי הספיק לההרס (הרוב בגללי, כמובן), ואני צריך לבנות הכל מחדש. וכשאני אומר הכל, זה הכל.
קשרים חברתיים מתרסקים לי מול הפרצוף (המעט שנשארו מהעבר או חדשים שאני מנסה ליצור), אני מנסה להיות פעיל, למצוא יציבות תעסוקתית, להכיר אנשים חדשים, אבל מרגיש שלמרות הרצון שבאמת קיים, משהו שם תקוע....
כאילו איבדתי את עצמי תוך כדי התהליך הארוך של להציל את עצמי -
כבר לא יודע מה אני אוהב, מה אני רוצה, ובעיקר איך לעשות את כל הדברים האלה.
מרגיש שאין לי מה לתת.... לעצמי, לעולם.
אל תבינו לא נכון, אני רחוק מלחשוב בצורה אובדנית, להיפך - מרגיש שקיבלתי את החיים בחזרה, גם בעקבות המקרה שעברתי ובטח לאור המשבר שהגיע בעקבותיו שאותו צלחתי, רק לא יודע מאיפה להתחיל ואיך לעשות, מרגיש שאין לי זמן לבזבז אבל בינתיים מבזבז כל רגע במחשבות על לאן ללכת וכיצד.
אז כמו שציינתי בהתחלה, אין כאן שאלה מסויימת, אם את/ה קראת את כל זה אז קודם כל תודה רבה, ואם יש לך משהו להגיד, כל דבר, גדול או קטן, אני אשמח לשמוע!
סליחה על החפירה :) ושוב תודה, על מה שזה לא יהיה