קושי בלהמשיך הלאה

אני וחברה שלי נפרדנו אחרי שנתיים שהיינו ביחד. מגיל 16 התעוררתי והלכתי לישון כשהיא בראש שלי.
היו לנו בעיות, רבנו המון, אבל ממש המון! אבל זה לא הלחיץ אותי. כן היה קצת מדכא אבל אני אוהב את זה. גם הריבים הממש גדולים קראו לעיתים רחוקות. הבעיה שהייתה לנו בעיית תקשורת מסויימת. אנחנו היינו רבים על שטויות, באמת שאני חושב אחורה וצוחק... אבל עכשיו? הלוואי ואלה היו הצרות שלי. ניפרדתי ממנה אחרי שגיליתי שהיא שוב שיקרה לי. היה לנו ידיד שהיא פלירטטה איתו והסתירה את זה ממני. היא שיקרה לגביו, לגבי הודעות, וכל פעם גליתי את זה בעצמי בהפרש של כמה חודשים. לדוגמא גיליתי הודעות בטלפון עכשיו, חודש לאחר מכן גיליתי הודעות בסקייפ, ולמען האמת שקראתי אותן, רציתי להקיא. הם היו ידידים ממש טובים אבל רחוקים אחד מהשני ככה שהם לא נפגשו אף פעם. הם דיברו המון בסקייפ, בוידאו, בטלפון, בהודעות, זה שיגע אותי. לאחר השקר השלישי בערך שתפסתי אותה עושה שקשור לילד הזה, היא ניתקה איתו קשר והכל היה מעולה במשך חצי שנה בערך. פתאום לפני כמה שבועות מצאתי תמונות שהיא שלחה לו... אבל זה הרתיע אותי ממש! והתמונות היו ממזמן. לא לאחר שהם ניתקו קשר. אבל עיצבן אותי שאני לא יכול לסמוך עליך במשך כל הזמן הזה.
במהלך כל מערכת היחסים היא שיקרה לא מעט פעמים, אבל אהבתי אותה. אהבת אמת. לא לקחתי אותה כמובן מאליו, לפחות לא ברוב הזמן. הבנתי שיש לי פה בחורה מדהימה! נראת טוב, אוהבת מה שאני אוהב, צוחקת ממני, משקיעה בי, נותנת לי בחזרה והאהבה שלנו הייתה הדבר הכי טוב שהיה לי בחיים, גם כשהיה קשה... לאחר השקר האחרון נפרדתי ממנה. המשכנו לדבר קצת פה ושם, החלפנו כעסים, רגשות, כל מיני הודעות של "בהצלחה אני בטוחה שתמצא מישהי שמגיעה לך כי אני כלום לידך" וכו'.
היה לי נורא קשה להיפרד ממנה כי הייתי אמור להתגייס לצבא, ולא יכולתי להרשות לעצמי לחשוב רק על "מה היא עושה עכשיו" "לאן היא יצאה" "עם מי היא"... אם אין אמונה, אז בשביל מה המערכת יחסים? לקח לי שלושה ימים עם עצמי להבין שאני יכול לחיות עם זה ואפשר לתקן הכל... אז חזרנו. אבל זאת לא הייתה החזרה שחשבתי שתהיה לנו... היא התנהגה מוזר, אמרה שהיא נורא פגועה ושייקח לנו זמן לתקן הכל. לאחר שבוע שהסקס היה לא משהו, לא הייתה תקשורת, לא הייתה אותה אהבה, לא היה כלום אותו דבר, היא נפרדה ממני. עוד כמה ימים עברו והיא רצתה לחזור. הבעיה שעכשיו אני כבר בצבא, והיא מתגייסת רק עוד חודש-חודשיים. לא חזרנו. לא יכולתי... אני רוצה! אבל אני לא יכול...
אני כל כך מתגעגע אליה, אני חושב עליה תמיד, אני רואה בחורות בבסיס שלי וחשבתי שאני יתחיל אולי איכשהו להתעניין בבנות אחרות אבל אני לא מצליח. אני רואה בחורה מסויימת וחושב תמיד על החברה שלי (לשעבר). "היא לא יפה כמוהה" "היא לא נראת כמו אחת שתתעניין בי" זה כל מה שאני מצליח לחשוב עליו בצבא. כמובן שאני עדיין בטירונות, והשירות שלי הוא בנים בלבד. אני עוד לא יודע כמה ייצא לי לפגוש בנות בשירות הקרבי שלי, בין אם זה בבסיס או ביחידה אבל גם אז, אני לא רואה את עצמי פוגש אף אחת במשך השלוש שנים הקרובות.
לעומת זאת, היא משרתת ביחידה קרבית של בנים וגם בנות (גם כן בחיל הים). הסדיר שלה יהיה עם בנים, וכל מה שאני חושב זה עד כמה יהיה לי קשה כשהיא תמצא מישהו חדש. היא כזאת מושלמת, היא תמצא מישהו תוך שנייה. לעומת זאת, אני לא נראה טוב, אני סביר כזה, אין לי ביטחון בכלל, אני לא יודע לדבר עם בנות, אין לי שום דבר שמושך בנות. המערכת יחסים שלי התחילה כי היא התחילה איתי, והיא יזמה את הכל כמעט. וזה כי היינו באותה שכבה בבית הספר. אבל עכשיו אני בן 18, אני מבין שהחיים בצבא לא יהיו קלי קלות, ובחורות לא ייזרקו את עצמן עלי. אני צריך לעבוד על עצמי, אבל אני מפחד ואני לא יכול להמשיך בלעדיה. חשבתי שהתגברתי עליה כי הצבא באמת מסיח את דעתי לרוב. אבל אז אני הולך לישון וחושב עליה, ואז אני בשעת ט"ש ורואה המון חברים שלי מדברים עם חברות שלהם בטלפון בזמן שאני מתקלח, ומבלה את שאר הזמן בכל מיני דברים אחרים...
אני מניח שרק עם הזמן אני יתגבר עליה, אם בכלל. היא תמיד תהיה כל עולמי, ואני מפחד להמשיך הלאה. אני לא חושב שגם אני ימצא דרך לעשות זאת... איך מכירים בנות? איך מדברים איתן? אני גם גר באיזור שבקושי יש לו פאבים, קשה לי לצאת עם חברים כי היציאות שלנו בסופשים לא חופפים תמיד, אני פשוט מרגיש רע.

היה נחמד לפרוק את כל זה. מקווה שעם הזמן תבוא התשובה, ואולי גם הבחורה. ומי יודע אולי עוד נחזור להיות ביחד בגלל שנשרת בעיקרון באותו בסיס...
מי יודע...