אני בזוגיות עם בחור בן 27. לא עש כלום עם החיים שלו עד שנכנסתי לו לחיים והתחלתי לעורר אותו, כשהוא עצבני אין לו פילטרים והכל יוצא עליי, אני בד"כ משלמת על שנינו, אני מעירה אותו לעבודה, קבעתי לו פגישה למכללה שאני הולכת לשם איתו כי הוא אמר לי אני מעדיף שתהיי שם אני לא אבין כלום. אנחנו לא שוכבים.. כי הוא לא מוכן עדיין לזה והרשימה עוד ארוכה. אני תמיד בסוף סולחת לו על כל הטעויות שהוא עושה איתי... באמת סאגת האישה המוכה רק בלי הקטע של אלימות פיזית. יש דברים טובים והוא לומד ממני ומשתפר עם הזמן אבל באמת שזה דורש ממני המון אנרגיות ואני מרגישה לפעמים תרפיסטית. אבל זו לא הבעיה.
הבעיה העיקרית כאן שזה משהו שחוזר על עצמו עם בני זוג שיצאתי איתם. בד"כ הייתי עושה בשבילם הכל. ככה.... הלכו אחרי שבי בעיניים עצומות. תמיד סחפתי ואני אף פעם לא רבה עם אף אחד רק מנסה להבין לעומק אם מתעוררת בעיה. ובאמת בסוף אנשים לא מעריכים אותי, ומתנהגיפ בזלזול. או מחליטים יום אחד פשוט לקום וללכת או פוגעים בי באיזושהי צורה. או בוחנים אותי ומותחים איתי גבולות... כאילו נוח להם מידי אז הם מרגישים מוזר כי קל להם לסמוך עליי. ובאמת קל לבטוח בי. אבל זה הופך לחוסר הערכה. אחרי כל מה שאני מקריבה, הכל הולך לפח אשפה. ואני חושבת שאולי זו אני... אולי הבעיה אצלי שאני עושה הכל כדי שהבן זוג שלי ירגיש נוח וטוב ובלי לחץ והכל עליי... ואז פשוט לא מתאמצים....
לא יודעת אני צריכה לקרוא דעות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025