מרגישה שאני מבזבזת את הזמן שלי איתו...

יצאנו לפני כמעט3 שנים והוא נפרד ממני כי הרגיש שהוא לא מאוהב ושהוא לא יכול להתחייב לזוגיות. למרות שאני תמיד הרגשתי אחרת .שהוא חם ואוהב ותמיד דואג לי.
איכשהו תמיד שמרנו על קשר.. ונפגשנו פעם ב..
בחודשים האחרונים חזרנו לדבר כל יום. נפגשים בכל הזדמנות שיש לנו, שנינו עובדים ושנינו סטודנטים.
אני מרגישה שהקשר הזה כל כך שונה מבעבר.. שהוא יותר בוגר מלא ברגש.. הבנה כבוד.. בכל התקופה הזו שנפרדנו בעצם היה לי קשר רציני אחד של שנה ומעלה.. והוא בילה את הזמן עם בנות אקראיות כשיצא.. לא משהו קבוע
אני מרגישה שהקשר שלנו מיוחד... אנחנו מבינים אחד את השני מבלי לדבר יותר מידי.. שנינו חברים טובים אחד של השני. כשאנחנו יוצאים הוא תמיד משלם.. הוא מעניק לי מלא אהבה וחום. נשיקה בינינו מקפיצה לי את הלב..או סתם ליטוף גם עושה לי משהו כיפי.. ואם יש משהו ששנינו מסכימים בו .. זה שיש לנו חיבור מדהים ושבמיטה אנחנו עושים אהבה... כי זה מרגיש אחרת מבני זוג אחרים שהיו לנו . אין יום שהוא לא אומר לי שהוא מת עליי, חולה עליי אוהב אותי . שאני משמחת אותוו
אבל אז כשאני רוצה להבין מה אנחנו בעצם.. כי הסביבה של שנינו שומעת אחד על השני.. אבל לא מכירה..
והשיחה הרצינית הזו תמיד נגמרת ב..אני מת עלייך אבל לא מאוהב...ומצד שני גם אני לא מאוהבת... אבל אני כן אוהבת.. והכי כיף לי איתו ואם שנינו נסכים להוריד חומות ולהרגיש זה יהיה "זה" כמו שאומרים..ו עדיין משהו תקוע שם.וכשאני אומרת לו שאני צריכה קצת זמן לבד להתרחק.לחשוב עם עצמי קצת... קשה לי מאוד בלעדיו. ואני לא מראה לו את זה .. ופתאום הוא בא עד אלייי... כותב לי כל הזמן שאני חסרה לוו .. וכשאנחנו סוג של משלימים וחוזרים אחד לשני. הקשר מתחזק יותר. והוא מחבק אותיי כאילו הוא לא רוצה שאני יעזוב לעולם

אבל מה.... כשאני שומעת - אני לא מאוהב.. זה תשובה שאני מקבלת באמת..אבל קצת מורידה לי כי בעצם מה שנינו עושים אחד עם השני?.. אני מרגישה שאני יכולה ללכת ולמצוא אולי גבר טוב יותר..גבר רציני יותר.. ושהזמן שאני משקיע איתו מבוזבז
עם כל האהבה שיש בינינו.. ועם כל הכיףף והמשיכה .. אולי אין לזה משהו מעבר..
אני לא יודעת מה לעשות... אם להישאר או ללכת