אני מתמודדת עם קשיים בשירות, בעבודה, ועם החברים

הי,
אז אני לא ממש יודעת איך להתחיל, או איך להפוך את הרגשות שלי למילים.
אני בת 19, בתקופת שירות צבאי.
יש לי עוד יותר משנה לסיום וכרגע אני מתמודדת עם קשיים בשירות עצמו, בעבודה, ועם החברים.
בצבא - מאד קשה לי מבחינת התפקיד. אני מרגישה לא משמעותית והממונה שלי לא נותן לי אחריות. הוא לא נותן לי לבצע תפקידים שסיכמנו שאעשה כשהעלתי בפניו את הרצון לתרום ולעשות יותר - אני לא חושבת שזה כי אני לא מספיק טובה בזה, כי הוא לא נתן לי את האפשרות לבצע את זה אפילו לא לתקופת ניסיון. הוא לקח את התפקיד ממני בלי להסביר ושפניתי אליו הוא נפנף אותי.
דיברתי איתו מספר פעמים לא מועט, לפנות אליו שוב בנוגע לזה יהיה כבר מוזר. ניסיתי לעבור תפקיד ויכולתי, אבל התפקיד לא היה נשמע מספיק בעיניי. וכרגע אני סובלת. אני לא מסוגלת יותר לקום בבוקר ולהיות שם אבל מצד שני יש לי מוסר עבודה גבוה ואני רוצה למלא את התפקיד שכרגע מוטל עליי - יש לציין שהוא לא לוקח יותר מכמה שעות בכל יום. ברוב הזמן, אני נורא משועממת. מה שכן - הוא אמר במילים מפורשות שהוא לא מתכוון להשקיע בי או ללמד אותי את העבודה שהוא מתעסק בה. לי הוא לא אמר את זה באופן אישי - הוא אמר את זה למפקדת שלי ולי הוא שיקר ואמר שהוא ישקיע בי.
היחס מזלזל, אני כבר לא מסתדרת עם העובדים שאיתי בצוות והם ללא ספק לא רוצים בחברתי שם.
החברות מהשירות - אני מרגישה מאד לא רצויה איתן, בזמן פעילות חברתית אם אני אעלם הן לא ישימו לב וזה קרה. הן לא מדברות איתי ולא מנסות לעזור לי למרות שהן מבינות את הסיטואציה. היינו ביחד ואז התעכבתי כמה דקות מאחור והן ברחו לי, שאמרתי להן על זה ( אני מאד כנה ) הן אמרו שזה לא בכוונה ועשו זאת מספר פעמים רב. אחכ אחת מהן התעכבה בסוף וכמובן שכולן חיכו לה. הייתי עם חברה נוספות שלא איתנו בתוך השירות והיא נפגעה עבורי.
החברות מהילדות - כבר לא ממש בקשר איתי. הן נפגשו בלעדיי ואמרתי שנפגעתי כי אותי הן מסננות.
בבית - יש בעיות, אבא שלי חולה, ואמא שלי מנסה. להחזיק הכל בעצמה ויש ביניהם גם מתחים. אני לא יכולה לספר להם מה קורה איתי כי הם יהיו מודאגים מאד ואני לא רוצה להיות נטל. הם גם לא יכולים לסייע לי אני לא רוצה רחמים זה רק יגרום לי להרגיש רע יותר ואני לא רוצה להוסיף על הבעיות הקיימות.
בעבודה - מצאתי עבודה עכשיו כי אני גם לומדת ואני צריכה לממן את זה בעצמי. וגם שם - לא מבינים אם אני פתאום חולה וממש מכריחים אותי להגיע. האנשים שם לא נחמדים והם מרכלים על כולם ונורא קשה לי.
אני מרגישה מאד קטנונית אבל לאף אחד לא אכפת ואני לא מצליחה יותר להחזיק את עצמי. אני מתפרקת .