קשר זוגי שהסתיים, הפקדתי את הלב שלי והיא פשוט לא שמרה וטיפחה את זה

שלום לכם,
הכרתי לפני כמעט שנה בחורה טובה בלימודים.
נהיינו ידידים טובים והתחלנו זוגיות לפני כחצי שנה.
הכרתי בחורה משפחתית, חכמה ולב טוב.
היא בהתחלה לא עבדה, ועזרתי לה למצוא עבודה ודי הדרכתי אותה בדברים בסייסים והראיתי לה נקודת מבט בוגרת יותר על נושאים כללים וספציפיים.
בתקופת ההיכרות ועד אמצע הקשר בעצם חזרה על עצמה ואמרה עד כמה היא מתוסבכת וקשה לה בזוגיות, שני הקשרים הרציניים שהיו לה לא היו בריאים כלל.
למדתי עליה עם הזמן שהיא משנה את התמונה כשיש ריבים ומחלוקות, ולפני כשלושה חודשים גיליתי שהיא מוציאה אותי הבחור הרע והאכזר בכל הוויכוחים מו המשפחה והחברה שלה. הסברתי לה בצורה יפה שמעבר לחוסר ההוגנות להציג את הצד שלה ועוד בסילופים ותוספות, היא פוגעת בנו בטווח הארוך, הבינה והבטיחה שלא תעשה את זה יותר.
המגרעות שלי באו על ידי ביטוי בביקורתיות ושיפוטיות, לא מעט כעסים ממקום של תסכול נוראי.
לפניי כשבועיים היה לנו ריב רציני על תקופה קשה שעברתי ושלא הייתה תמיכה מצידה, כשהייתה אצלי בבית ראיתי במקרה שהיית לידי הודעה מאחותה שתעזוב אותי בניסוח לא יפה כל כך.
לפני כשבוע שהייתי אצלה בסופ״ש היחס שקיבלתי היה עוין ולא נעים, שאלתי אותה שוב ושוב האם יש לה קשר לזה, שיקרה וטענה שלא, לא האמנתי. ביקשתי לראות את הפלאפון שלה מתי שיהיה לה נוח ואמרה בסדר גמור, למחרת הראתה לי את ההתכתבות ואכן היא מחקה את כל ההתכתבות עם אחותה, משמע שיקרה.
כשחזרתי הביתה רשמתי לה שאני יודע שהיא שיקרה, ואני צריך זמן לחשוב על מה שקרה כאן.
היא הגיבה בהודעה מיתממת ולא רלוונטית.
לא הגבתי במשך שלושה ימים עד ששאלה אם אני נפרד ממנה, אמרתי לה שנדבר מחר, למחרת נפגשנו ולא ראתה לנכון להתנצל על הבגידה באמון וההשפלה שעברתי אצלה בבית.
הגיעה מתגוננת, מעלה היסטוריה ונושאים שלא קשורים, ואני נורא נפגעתי ואמרתי לה שאין לי מה לעשות עם בחורה שאחרי דבר כזה לא רואה מקום להתנצלות, היא אמרה בסוף השיחה שהיא מבינה שזה לא בסדר ומרגישה רע מאותו הרגע שעשתה את זה אבל אין לה את היכולת לבוא ולבקש סליחה, רק אחרי שאני מוביל אותה למקום הזה, כמו כל שיחה שלנו בעצם, צריך להוביל ולהסביר כל דבר.
באותו הערב שלחתי הודעה שהטונים והכל השיחה בעצם לא התנהלה כפי שתכננו, ואשמח אם נשב לדבר בבית קפה וענתה שתשמח אם נעשה את זה.
בשלב הזה האמון שלי כבר היה ברצפה, ראיתי שהיא מחוברת בפייסבוק בתדירות שלא עשתה מעולם והנחתי שהיא מתכתבת עם גבר אחר, יש לי את הפרטים שלה כמו שלה יש את שלי, נכנסתי לעמוד הראשי שלה בפייסבוק ויצאתי ממנו ישר בגלל ההרגשה הרעה שהייתה לי, יצא שלא הסתכלתי ולא פתחתי את מה שמלכתחילה רציתי בכלל לעשות.
שלשום בבוקר שלחה הודעה האם נכנסתי לה לפייסבוק למרות שהיא לא מאמינה, אמרתי שכן, בטעות, והיה נשמע לה מוזר, לאחר דקה התקשרתי והתוודיתי. נפגעה מאוד והתייחסה רק למה שעשיתי, טענה שכן באמת דיברה עם גבר בפעם הראשונה כי נפרדתי ממנה ולא רצתה להרגיש לבד. היא לא ראתה מאיזה מקום באתי, ולמה זה קרה.
עדיין אמרנו שניפגש בראשון, ככה הסתיימה השיחה.
לאחר כמה דקות פשוט החלטתי שזה לא בשבילי יותר, שתמיד הייתה כזאת במצבים כאלו וכנראה שבזמן הקרוב תישאר ככה.
שלחתי לה הודעה מפורטת שעדיף לשנינו שניפרד, שאני מודה לה על מה שלמדתי ממנה ומהתקופה ושאני תמיד ארצה בטובתה.
כל הקשר השקעתי ונתתי פסיכולוגית וחומרית, חשבתי איך לעשות לה טוב ולשמח אותה, להסביר לה ושתרגיש טוב, ולא הרגשתי תמורה בחזרה, לא ברמה שרציתי. היה יותר מדי דברים לעבוד עליהם, יותר מדי פערים, ועכשיו בנוסף לכל, גם השקר שלה שפגע מאוד באמון שלי והמעשה שעשיתי שפגע עכשיו גם באמון שלה.
אני במובן מסויים מודע שכרגע היא לא הבחורה בשבילי, אבל הכאב שזה נגמר, אחרי כל מה שנתתי ועשיתי ולא קיבלתי בחזרה, תמיד חשבתי שהדברים ישתפרו ותהיה יותר הבנה, הדברים השתפרו אבל לאט, לאט מאוד, כמו טיפה אחת קטנה בים.
הפער בינינו הוא 3 שנים.
קיים פער מנטלי גם כן, נולדה ועלתה בגיל די צעיר אבל בבית שלהם מאוד שומרים על הרגלים מקוריים של מוצאם, מדברים רק בשפת האם שלהם גם כשהתארחתי שם.
בתחילת ההיכרות ועד לפני כחודשיים הייתה לה גישה שונה, הייתה מבקשת שאלמד אותה, שאדריך אותה ושאראה לה את הדרך, מלפניי כחודשיים הגישה הזאת הוחלפה בביטחון מופרז שהיא הכי בנויה לזוגיות, בחוסר הבנה בדברים בסיסיים והגיוניים ומאז בעצם רבנו המון.
היא משנה את האמת בויכוחים, היא שיקרה לי וסדקה את האמון, היא סילפה, ליכלכה וגרמה לכתם שחור בסביבה שלה, היא לא תמכה בי בפעמיים היחידות שהייתי צריך אותה, לא ידעה להתנצל מעולם, יש פערים גדולי בינינו בכמה מובנים וקיימת אצלה תכונה של אכזריות ורוע במצבי כעס.
גם אני טעיתי מן הסתם במהלך הקשר, הייתי מבקר ודוחק לפינה לא מעט, אבל הבנתי את זה ועבדתי על זה ואכן היו תוצאות חיוביות.
וכרגע, בנוסף לכל אני צריך לראות אותה בלימודים, ואמנם השנה מסתיימת בעוד מספר שיעורים אבל בשנה הבאה נלמד יחד.
הגיעה לי תקשורת, בגרות ואחריות, הפקדתי את הלב שלי והיא פשוט לא שמרה וטיפחה את זה, לא ממקום של חוסר רצון או חוסר אהבה, היא אוהבת מאוד וכן רוצה.. פשוט ממקום של חוסר יכולת.
אני מניח שהשאלה שלי היא, אם אני מודע לכל זה, ויודע שמגיע לי יותר ממה שקיבלתי בזוגיות הזאת, למה העצב כל כך חזק?
תודה מראש.