ההורים שלה לא מוכנים לקבל אותי בגלל שאני קטן ממנה, מה לעשות?

קודם כל תודה לכל מי שהגיב.
אני מת עלייה והיא עליי, ושנינו יודעים זאת. אבל אני בחיים לא ארצה שהיא תריב עם ההורים שלה, בטח ובטח שלא בגללי.
היא ילדה טובה של אמא ואבא. היא יצאה עם גברים בני גילה ואפילו הייתה עם אחד מהם על סף חתונה אחרי קשר של ארבע שנים עוד מהתיכון ובסוף זה נגמר.

אני באמת אוהב אותה אהבת אמת, היו לי סטוצים בחיי (לא שאני מתגאה בזה) ולה היו בני זוג וכמובן שהיא חוותה דברים והכל, אינני צריך להגיד לכם, אתם בטוח כבר מבינים.

ההורים שלה יקבלו אותי כשאהיה בן 21-22 זאת אני יודע אבל איני מוכן לחכות כל כך הרבה זמן בשביל להיות איתה, בנתיים אני מנסה להדחיק את זה קצת בגלל שזה פוגע בי ואני כבר כמה ימים מסתובב עם דמעות בעיניים כל הזמן (גם כשאני צוחק ושמח וגם כשאני רץ בערב הדמעות לא עוזבות אותי) לכן אני מדחיק זאת במעט ומנסה להכניס הכל לפרופורציות ולהגיד לעצמי "עוד שנתיים שלוש אם אני והיא ניהיה רווקים אני אלחם עלייה לא משנה מה הוריה יגידו על כך אבל כרגע אין ביכולתי להתמודד נגדם".

בסך הכל תודה לכולם, אני האמת עוד די מבולבל בנושא, כמובן שאני מת להיות איתה ולבלות איתה כל רגע מחיי (כל רגע פנוי לפחות חחח) ולהעניק לה והיא לא עוזבת לי את המחשבות (כן אני מאוהב בה קשות).

לפי מה שהבנתי ממנה ההפרש בגיל מפריע להוריה בגלל שאחותה הקטנה (קטנה ממנה באיזה שנתיים+- אני לא בטוח בכך, לא משנה חח) בקיצור היא יצאה והתאהבה בבחור שקטן ממנה בכמה שנים וההורים שלה היו נגד זה והיא נלחמה איתם על כך ובסוף הם נפרדו והיא נפגעה לכן זה מאוד מפריע להם והם שמים דגש על כך, כמובן שהם מכבדים אותה ואני יודע שאם היא תתווכח איתם על כך נוכל להיות ביחד אבל איני רוצה שהם יקבלו אותי רק "בלית ברירה" אני רוצה שהם יאהבו אותי (אתם יודעים...) אני רוצה שהם ישמחו כשאני מגיע ולא יגידו לעצמם "הנה עוד פעם הוא בא הילד הזה, מה הוא עושה פה בכלל ייאלה שילך" לכן אני כבר לא יודע מה לעשות, לוותר עלייה בנתיים? ולנסות את הקשר הרומנטיזוגי בעתיד כשאגדל ונוכל לממש את זה? לוותר עלייה בכללי למרות שממש יהיה לי קשה? או להמשיך בנתיים עד שנגדל ונראה מה יהיה?

אחח הלוואי וההורים שלה היו יכולים להרגיש מה שאני מרגיש ושאני לא רוצה לשחק בבת שלהם ואני באמת רואה אותה באור אחר, הלוואי והם היו יכולים להבין ולראות את הקשר בנינו ואת ניצוצות האהבה שפורחים כל פעם מחדש, את הלב שלי שהוא מתרגש רק מלשמוע אותה צוחקת בטלפון או שיורדות לי דמעות כשהיא מתקשרת אליי בוכה באמצע הלילה ואני מנסה לחזק אותה. הלוואי והם יראו את הכוונות האמיתיות שלי כלפייה ויבינו אותי ויפסיקו כבר עם הגיל הזה הרי כמו שהיא תמיד אומרת לי (יצאתי עם גברים בגילי ואף גדולים יותר, היה לה מישהו בן 30+ וכולם היו ילדותיים לעומתי. כך היא טוענת לפחות. היא מודה גם שהיא מנסה להדחיק את הרגשות אליי וכשהיא קוראת לי "ילד" תמיד רק כדי להכניס לעצמה את זה לראש שזה לא יכול לקרות כרגע (בגלל ההורים)


בסוף הכל יהיה לטובה, אני מקווה לפחות שוב פעם תודה ואני מצטער שאני חופר פשוט זה סוחף אותי ומשתלט על מחשבותיי יותר מידי וזה גם מקום טוב בשבילי לפרוק. תודה רבה לכל מי שקרא זאת.

קודם כל תודה לכל מי שהגיב. אני מת עלייה והיא עליי, ושנינו יודעים זאת. אבל אני בחיים לא ארצה שהיא תריב עם ההורים שלה, בטח ובטח שלא בגללי. היא ילדה טובה של אמא ואבא. היא יצאה עם גברים בני גילה ואפילו הייתה עם אחד מהם על סף חתונה אחרי קשר של ארבע שנים עוד מהתיכון ובסוף זה נגמר. אני באמת אוהב אותה אהבת אמת, היו לי סטוצים בחיי (לא שאני מתגאה בזה) ולה היו בני זוג וכמובן שהיא חוותה דברים והכל, אינני צריך להגיד לכם, אתם בטוח כבר מבינים. ההורים שלה יקבלו אותי כשאהיה בן 21-22 זאת אני יודע אבל איני מוכן לחכות כל כך הרבה זמן בשביל להיות איתה, בנתיים אני מנסה להדחיק את זה קצת בגלל שזה פוגע בי ואני כבר כמה ימים מסתובב עם דמעות בעיניים כל הזמן (גם כשאני צוחק ושמח וגם כשאני רץ בערב הדמעות לא עוזבות אותי) לכן אני מדחיק זאת במעט ומנסה להכניס הכל לפרופורציות ולהגיד לעצמי "עוד שנתיים שלוש אם אני והיא ניהיה רווקים אני אלחם עלייה לא משנה מה הוריה יגידו על כך אבל כרגע אין ביכולתי להתמודד נגדם". בסך הכל תודה לכולם, אני האמת עוד די מבולבל בנושא, כמובן שאני מת להיות איתה ולבלות איתה כל רגע מחיי (כל רגע פנוי לפחות חחח) ולהעניק לה והיא לא עוזבת לי את המחשבות (כן אני מאוהב בה קשות). לפי מה שהבנתי ממנה ההפרש בגיל מפריע להוריה בגלל שאחותה הקטנה (קטנה ממנה באיזה שנתיים+- אני לא בטוח בכך, לא משנה חח) בקיצור היא יצאה והתאהבה בבחור שקטן ממנה בכמה שנים וההורים שלה היו נגד זה והיא נלחמה איתם על כך ובסוף הם נפרדו והיא נפגעה לכן זה מאוד מפריע להם והם שמים דגש על כך, כמובן שהם מכבדים אותה ואני יודע שאם היא תתווכח איתם על כך נוכל להיות ביחד אבל איני רוצה שהם יקבלו אותי רק "בלית ברירה" אני רוצה שהם יאהבו אותי (אתם יודעים...) אני רוצה שהם ישמחו כשאני מגיע ולא יגידו לעצמם "הנה עוד פעם הוא בא הילד הזה, מה הוא עושה פה בכלל ייאלה שילך" לכן אני כבר לא יודע מה לעשות, לוותר עלייה בנתיים? ולנסות את הקשר הרומנטיזוגי בעתיד כשאגדל ונוכל לממש את זה? לוותר עלייה בכללי למרות שממש יהיה לי קשה? או להמשיך בנתיים עד שנגדל ונראה מה יהיה? אחח הלוואי וההורים שלה היו יכולים להרגיש מה שאני מרגיש ושאני לא רוצה לשחק בבת שלהם ואני באמת רואה אותה באור אחר, הלוואי והם היו יכולים להבין ולראות את הקשר בנינו ואת ניצוצות האהבה שפורחים כל פעם מחדש, את הלב שלי שהוא מתרגש רק מלשמוע אותה צוחקת בטלפון או שיורדות לי דמעות כשהיא מתקשרת אליי בוכה באמצע הלילה ואני מנסה לחזק אותה. הלוואי והם יראו את הכוונות האמיתיות שלי כלפייה ויבינו אותי ויפסיקו כבר עם הגיל הזה הרי כמו שהיא תמיד אומרת לי (יצאתי עם גברים בגילי ואף גדולים יותר, היה לה מישהו בן 30+ וכולם היו ילדותיים לעומתי. כך היא טוענת לפחות. היא מודה גם שהיא מנסה להדחיק את הרגשות אליי וכשהיא קוראת לי "ילד" תמיד רק כדי להכניס לעצמה את זה לראש שזה לא יכול לקרות כרגע (בגלל ההורים) בסוף הכל יהיה לטובה, אני מקווה לפחות שוב פעם תודה ואני מצטער שאני חופר פשוט זה סוחף אותי ומשתלט על מחשבותיי יותר מידי וזה גם מקום טוב בשבילי לפרוק. תודה רבה לכל מי שקרא זאת.