לא מוכנה נפשית לתהליך של הרזייה

היי לכולם. מה שלומכם?
טוב, עכשיו ככה כשהתחלתי לסבול קשות מהמשקל שלי וקצת קיבלתי חום כשעליתי על המשקל (למרות שאני באמת לא שמנה. אבל אני גם בכלל לא רזה!) קיבלתי החלטה שעכשיו, 5 חודשים לפני השחרור שלי, זה הזמן להרזות ולהגיע לאזרחות כשאני נראית כפי שאני אוהבת ומרגישה בנוח עם עצמי.
כדי שבטיול הגדול אוכל להנות בלי להתחשבן כל הזמן.

אני רוצה שתבינו משהו.
אוכל זה חלק מהחיים שלי ואני יודעת שבשביל כולם.
אבל אצלי לוותר על אוכל משמעותו לוותר על השמחה שלי. על הרוח, על האנרגיות, על החשק לחיות בכלל.
זה נשמע מוגזם, אבל כל פעם כשאני חושבת על להיראות טוב אני שואלת את עצמי "ואז מה אני אעשה עם החיים שלי? ככה בלי להנות מאוכל? כל הזמן למעט זמנים בודדים?"

עשיתי הרבה דיאטות בחיים.
הייתה לי דיאטה שרזיתי בה 10 קילו (שוב זו לא ירידת מהפכה כי זה לא מה שאני צריכה אבל אני מספיק גדולה במימדיי) ועליתי את כולם חזרה.
בין לבין הייתי בעוד דיאטות.. 4 קילו, 3 קילו, 5 קילו, 8 קילו... בכולן חזרתי למשקל.
ולא עליתי במשקל כי הפסקתי עם הדיאטות.
הפסקתי עם הדיאטות כי עליתי במשקל.
למה? זה יישמע מוזר, אבל לפעמים אני מרגישה שהגוף שלי נועד להיות גדול. שכל פעם שאני אוכלת משהו קטן לא בריא אני משמינה חזרה. שהרזייה זה מאבק והשמנה זה פשוט פעם אחת לא להתמיד והופ הכל חוזר. פעם אחת זה כל מה שצריך. כאילו במקרה שלי זה לוותר על ה-כ-ל. ככה זה אצלי. אני מדברת מניסיון של שנים. אין "להנות פה ושם".

הכי חשוב הוא שדיאטה הוא תהליך פנימי.
ואני שונאת לקרוא לזה דיאטה. מעדיפה לקרוא לזה תזונה נכונה. אבל שתי המילים עושות לי חלחלה מרוב הטראומטיות שנטמעה בי לאורך השנים.
כל המילים של "ירקות" "אחוזי שומן" "3 כפות פחמימה" וכל הדברים האלה עושות לי צרבתתת

אני בן אדם שעבר המון בחיים.
אני לא אפתח את זה פה. אבל בואו נגיד שלא עברתי את החיים הכי מלבלבים, ולא תמיד הם חייכו ליי. הצלחתי לבנות את עצמי מ0. עם רגליים על הקרקע, יד על הדופק, הרבה דמעות ושאפתנות הצלחתי להגיע להמון הישגים.
אתם מבינים שהגוף שלי זה המאבק היחיד ואולי מהגדולים שעד עכשיו במשך שנים פשוט לא הצלחתי לנצח? היחיד. אני שונאת את זה שלי זה כל כך קשה. שלבנות דודות, לחברות, לא נדרש שום דבר כדי להיות מקלות. זה תהליך פנימי יותר מחיצוני, ואני מרגישה ל-א מ-ו-כ-נ-ה נפשית.
זה כאילו או לוותר על אוכל שהוא שמחת חיים אחת, או לוותר על תחושת נוחות עצמית שהיא שמחת חיים מסוג שונה. לא משנה מה אבחר אני מוותרת על שמחת החיים שלי! אני לא מגזימה!!

אני אחרי 3 ימי תזונה נכונה וקשה לי עם המחשבה על להמשיך. אני לא אשקר לעצמי שאני עושה זאת לשם אורח חיים בריא כי אני לא. מעדיפה לחיות מאושרת.

בבקשה אם יש למישהו חוויה דומה... משהו שיכול להגיד לי... אני מזה אודה לכם!