אני גרושה מזה 6 שנים. לאורך כל התקופה לא היתה יציבות בקשר עם האב שבא ונעלם לפרקים. עבר מספר מערכות יחסים עם נשים הכוללות ילדים, בכולם ערב את הילדים. לעיתים נעדר מחיי הילדים משך חודשים ארוכים (בעיקר בתקופות שהיה ללא זוגיות).
כשהיה בקשר, עמדתי בכל תוקף שהילדים ילכו אליו, ואף הכרחתי אותם (אמרתי להם שזו לא בחירה אלא חובה שלהם, ושאינם בגיל שיכולים להחליט). לפני כ8 חודשים ביתי ואביה רבו בניהם על התנהלות בבית האב. בעקבות הריב האב אמר לביתי שלא יראה אותה עד שלא תעבור טיפול נפשי... מאז, כ8 חודשים שאינה רואה אותו. למרות שהיא מטופלת במפגשים משותפים איתו אחת לשבועיים עם מטפלת רגשית- הילדה מסרבת בכל תוקף לחדש מפגשים בבית אביה. אחיה הקטן (בן 6.5) הצטרף לפני מספר חודשים להתנגדויות ומסרב כיום בכל תוקף ללכת לאביו. יש לציין שכלפי שני הילדים היו ארועים נקודתיים של אלימות של האב כלפיהם. (סטירה, עיקום יד, צעקה חזקה באוזן של הילדה, סתימת פה פיזית )- כל הארועים דווחו ע"י הילדים הן מולי והן במסגרות. בעקבות כך החלטתי לפני כחודשיים להפסיק להכריח את הילדים כי חשתי אשמה על כך שאני מכריחה את ילדיי ללכת למקום שלא טוב להם. בנוסף, יצאה המלצה הן של הסגל הטיפולי והן של בית שמשפט שלא להכריח את הילדים ללכת לאביהם בכוח. שאלתי היא, כיצד אני יודעת היכן עובר הגבול בין העובדה שלא מכריכים ילד ללכת למקום שלא מעונין ללכת אליו כי לא טוב לו, לבין העובדה שהילדים מנצלים את העובדה שלא מכריחים אותם ללכת מתוך נוחות ? האב דורש ממני להכריח את ילדיי ללכת אליו. אני קרועה בין הרצון שלי מחד שיהיה קשר עם האב, וחיים לעצמי, לבין החובה שלי לתת מענה לילדי ולהגן עליהם , לבל יהיו במקום שבאמת לא טוב להם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025