עובדת כל כך קשה עצמאית מגיל צעיר למה החיים כאלה מאתגרים?

אהלן. 
אז המון זמן אני חושבת.. וצריכה לפרוק כי אין לי למי אז מקווה שתוכלו לעזור .. 
אני בת 20, חיילת משוחררת, מאז ומתמיד אני עובדת וקשה כדי להשיג את מה שאני רוצה. שום דבר לא הגיע לי בקלות. אין לי תמיכה כלכלית, ההורים שלי גרושים, אני בנתק עם ה'אב', אמא שלי עובדת בניקיון. עובדת כרגע בעבודה זמנית עד שאלמד מקצוע ואוכל לעזוב.
אני בחורה עצמאית, ותמיד עובדת. 
יש בי פחד שלא יהיה לי, ולא יהיה גם ממי לבקש. אמא שלי בקושי סוגרת את החודש ועוד יש לה מלא הוצאות וגם שכירות וכו'. 
אני לא אומר שהגירושין לא השפיעו עליי. בגיל 12 היה לי משבר והייתה תקופה שהייתי בדיכאון וככל שעבר הזמן התבגרתי והבנתי שאלו הם החיים, זו המציאות. 
מעולם לא הייתה לי דמות אבהית, אני כותבת את זה עם דמעות בעיניים זה כל כך כואב ועצוב. הוא עשה דברים שאני לא מסוגלת לסלוח לו ופגע בי ובאמא שלי. וזה כואב. לראות את כולם עם אבא שלהם, מחייכים, נהנים... ורק אני בודדה. אני כן מתגעגעת אליו, לא אשקר. אנחנו תקופה מאוד ארוכה לא מדברים, וזה קשה מאוד. הוא לא עשה כלום למעני, לפעמים מאחלת לו שימות ויסבול. לא מסוגלת לסלוח לו. למרות שהוא מבוגר ובטוחה שבודד. אין לו אף אחד בחיים אבל זו כבר בעיה שלו. הוא עשה את הדברים האלה וזה חוזר אליו. 
אז בנושא הזה מאוד כואב לי, הלוואי והיה לי אבא שאוהב ותומך ואין לי את זה וקשה לי. אני מודה. אני שוב לא מתכוונת לסלוח ולדבר איתו. הוא בן אדם זר בשבילי שגרם לי לכל כך הרבה סבל. 

נושא נוסף, זוגיות. 
בהקשר לנושא הקודם, מאוד קשה לי לסמוך על גברים, להאמין... כנראה שזה קשור לגירושים הקשים וזה משפיע עליי בכל קשר שיצרתי. 
אני רצינית. לא קלה בכלל. לוקח לי זמן להאמין ובאמת לתת את הלב שלי ולהיפתח. יש לי גם חוסר ביטחון. לפי מה שאומרים אני יפה מבלי להשוויץ. ולא חסר לי כלום אז איך זה שאני עדיין רווקה? בלי חבר? זה נשמע להם מוזר. 
האמת? היו לי 2 קשרים לאחרונה, שניהם של חצי שנה ובאמת אהבתי אותם. אבל כמו כל דבר בחיים זה נגמר. והיה קשה. ועדיין מתגעגעת. 
ויצאתי לאחר מכן למרות שלא רציתי, זה היה בכיוון של לנסות. 
יצאתי עם הרבה לדייטים, חלקם המשיכו עד דייט 3 וישר חתכתי. כי פחדתי שוב להיכנס לזה. להיפגע. 
אני כן בחורה על זוגיות, ומערכות יחסים.... וכן רוצה לאהוב אהבה אמיתית, וכן מגיע לי אני חושבת עם כל מה שעברתי. 
אני לא מהבחורות שכל מה שמעניין אותן זה המעמד הכלכלי של הגבר, או המראה. כן אני עצמאית ועובדת וגם שואפת לקריירה. נכון זה חשוב אבל לא הכל בחיים. חשוב לי שיהיה בן אדם טוב, אמיתי. שיבין אותי. אני לא מחפשת כרגע, עכשיו אני הכי במוד של להיות לבד ומה שצריך לקרות יקרה. 
אני לא משחקת אותה קשה להשגה, פשוט אין לי כוח לזה.. לצאת להכיר ואז שוב להתאהב... נשבר לי הלב בעבר. 
לא אוהבת את הלבד הזה. אבל חושבת שעדיף לי להיות ככה לתקופה הזו. 

עוד דבר, 
השאיפה שלי היא ללמוד לתואר. זה לא יהיה קל. גם מבחינת המימון הרי אני אצטרך לשלם לבד ולהסתדר. אנסה מלגות ולהשתמש במענק ובפיקדון ותוך כדי הלימודים לעבוד ולחסוך. אין יותר נחושה ממני. כשאני רוצה משהו אני לא רואה בעיניים. יש לי את המוטיבציה להצליח. חשוב לי ממש להשקיע ולעבוד בעבודה מכובדת ושאקבל משכורת נאה. אני עדיין עובדת בעבודה זמנית שהיא פיזית, כדי לממן את עצמי אחרת מי יעזור לי ??? 
לא מבחירה, אלא כי אין לי ברירה.יודעת שזה זמני אני משלבת גם לימודים ומדרבנת את עצמי להמשיך אבל מרגישה שהעבודה הזאת ממש סוחטת אותי מבחינה רגשית. קשה עם היחס המזלזל של הבוס, עם הטבחים שצורחים, עם חלק מהלקוחות החצופים שמתלוננים על כל דבר. למרות שאני מתנהגת בכבוד ועונה בסבלנות. היו רגעים שנשברתי אבל הבלגתי והזכרתי לעצמי שעדיף לשתוק אני צריכה את העבודה הזו.
והשכר המגוכח לא מגיעה ל4 או 5 אלף שח. אין סיכוי שאעזוב. לא אופציה מבחינתי. אבל אני מתמודדת. תמיד נתקלתי בקשיים בחיים שלי ואין לי מה לעשות..
אין לי כל כך הרבה ברירות, שזה מתסכל. 
לא אומרת שמה שאני הולכת ללמוד זה הדבר שארצה לעשות כל החיים שלי. בכלל שאני אוהבת תחום אחר אבל יודעת שזה לא מקצוע וזה תחביב. 
לומדת גם כדי לרצות את אמא שתהיה גאה בי. 
כולם טסים לחול ונהנים, ובאמת שקשה לי עם זה. טיול לפני צבא לא עשיתי. טיול אחרי גם כן לא עשיתי. אני חושבת מה ללמוד ולחסוך ולעבוד קשה. ולאחרים הכל מגיע בקלות. אני מרגישה באיזשהו מרתון, כל כך הרבה תעצומות נפש... להתמודד עם הכל לבד. אני מרשה לעצמי לפרוק וכן לבכות כי כמה אפשר להיות חזקה.? :( 
לא מוותרת על הלימודים, אבל למה החיים האלה כל כך קשים? מתי יהיה לי טוב בחיים האלה. 
אין לי מישהו שיאהב אותי, מתי כבר אמצא עבודה טובה ומתגמלת ולא פיזית שלא מעריכים כלום, מתי תגיע השלווה הזו... כל כך מתוסכלת. תודה.