הידיד של בן זוגי נעזר בו רבות, שינה את שם משפחתו לזה של בן זוגי וזה מוזר לי

היי כולם,

אנחנו ביחד כשנה, ולאחר חודשיים היכרות עברתי לדירה שלו. הוא אדם מיוחד, רגיש, מקשיב ומקבל שאני מעריך בכל מאודי, והוא אומר שאני כל מה שהוא מחפש בגבר ואנו אוהבים זה את זה מאוד מאוד. הוא בעל עסק מבוסס, אני בלימודים ועובד. הוא די זאב בודד ולא מנהל חיי חברה סוערים.

לאחר זמן מה היכרתי חבר שלו (שהוא דובר שפה זרה) שקפץ אליו ושמחתי מאוד להכיר מחבריו. אלא שאז התברר שנחשפתי לסיטואציה שעד לרגע זה לא נפתרה והיא מעכירה את יחסינו.
לתומי חשבתי שהוא חבר ככל החברים. אך הוא נהג איתי בצורה תוקפנית מאוד ולא מקובלת, ההיפך מבן זוגי העדין. הטלוויזיה בבית הייתה מכוונת על שפה זרה, עד היום אגב, וכך גם המחשב. בתחילת הקשר גם קרה שאני ובן זוגי ישבנו בלילה יחד וצפינו בטלוויזיה, ולפתע החבר נכנס לבית, לחדר השינה, הדליק את האור והתיישב 'כדי לבדוק דברים במחשב', מה שגרם לנו לעזוב את המיטה ולעבור למטבח, או שצעק עלינו. לא הבנתי מה קורה, והתמונה התבהרה עם הזמן.

- החבר נקלע לקשיים כלכליים (תיקי הוצל''פ, עיקול חשבון וצו עיכוב יציאה) ואז פגש את בן זוגי, שעזר לו.
- אותו חבר, כחלק מהעזרה, גם התגורר בביתו של בן זוגי וחלק איתו מיטה (!) במשך מספר שנים, ועד כחודש לפני שהכרנו. זה התחיל כאירוח כי לא היה לו מקום בת''א, וזה הפך לביתו, כפשוטו, עם כתובת והכל. בעיניי זו הזיה, שכן אם אין לו יכולת כלכלית - שיישאר בבית הוריו! אבל לחלוק מיטה עם מישהו כך במשך שנים? מגעיל אותי לחשוב על זה בכלל.
-המחשב נלקח מבית, שכן בן זוגי קנה לו אותו מתוך מחשבה שזה יעזור לו לעבוד, ושניסיתי להבין - כתמורה לעבודתו.
-במהלך אותם שנים, הוא נשר מעבודות ולא התייצב, כך שבן זוגי העסיק אותו כעובד, לא תמיד מתוך צורך אלא מרצון לעזור.
- כמו כן, הזיית ההזיות! אותו חבר שינה את שם משפחתו במשרד הפנים, לזה של בן זוגי (!) , מכיוון ש'לא אהב את שם משפחתו הקודם' כך שהם נושאים את אותו שם משפחה.

בן זוגי אומר שלא היה ביניהם שום דבר, לפחות מבחינתו, ושאני לא צריך להתעסק בזה. ולפני כשלושה חודשים אמר לי שהוא מצפה שהקשר ביניהם יתנתק כיוון שהוא עזר לו מספיק.

לצערי, אותו אחד לא מצא עבודה מספקת (בן זוגי משלם לו מעל הממוצע...) ולכן חזר לעבוד אצלו, כך ששוב הם בקשר יומיומי. הוא לא נכנס לדירה, אבל לפעמים הוא מתקשר בלילה כדי לבדוק אם יש עבודה בבוקר, או לקחת כסף (הוא מקבל יומית כי הוא לא יודע להתנהל עם כסף.) אנו יכולים לחזור מבילוי ופתאום הוא מתחת לבית ותמיד תמיד יש נימוק. עצם נוכחות הקשר הזה מפריעה לי. בכל אופן, זה מעבר לסתם ל'עזרה' - בן זוגי הוא כאילו אבא ואמא שלו.

ביום העצמאות בן הזוג הציע שנצא יחד וסירבתי - זה אמור להיות תכנון זוגי! אישי! והוא אמר שאני מתנהג בילדותיות, בעוד שהוא מנסה שנשלים.

רבנו אתמול. בן הזוג אמר שיש לו אהבה גדולה אלי ואני מוותר עליה. שאלתי חזרה - הרי גם אותו חבר אהב אותך, למה סירבת? והוא ענה "הוא לא רצה לתת לי אהבה" וכששאלתי מה הוא כן רצה, הוא ענה שזה לא משנה.
הקשר שלהם מטריף אותי ואני לא מצליח להשלים איתו. כל הסיטואציה מעלה בי מתחים רבים, ונדמית בעיני מוזרה. עולות בי מחשבות על ניצול חסר מעצורים, וגם חשש שאם אפסיק את זה, אותו אחד יתנכל אלי כי סגרתי לו את הברז.

לטענת בן הזוג - אני מפתיע לרעה, לא מתנהג בבגרות ויורד לקטנות, או בקיצור - מקנא. יתרה מכך, אני לא אוהב אותו, שכן אם הייתי, זה לא היה מעסיק אותי. החבר הפסיק להפריע לנו, ואנו יחד, בעוד שהם לא מבלים או משהו ואין להם חברים משותפים, והוא גם לא מעוניין באותו אחד, רק עוזר. הוא מקבל את שגעונותי ואני לא מקבל אותו על כל המכלול. החבר הזה 'התבגר' והשלים עם כך שאנו בקשר, בעוד שאני נשאר בעבר.

נקודת מבטי - סיטואציה הזויה. מרגיש לי כאילו חיזור מתמיד בתואנות שווא. רוצה לחוות אנשים מסודרים ונעימים, לא אלה סוג האנשים שאני רוצה בסביבתי! קשה לי לפתח איתו אינטימיות כי זה מרגיש לי אחד +1, קשה לי ליזום או להרגיש שהאדם איתו אני חולק חיים, הוא כתובת בשבילי, מרגיש לי כאילו הוא תפוס - הם מכירים שנים ואני כשנה בלבד. ומכיוון שחיי החברה שלו דלים הרי שקשר יומיומי כזה נוכח מאוד - מספיקה הודעה כדי שאתבאס. כמובן שאין לי מושג מה הוא מקבל ומה לו, והמחשבות רצות. נהייתי אובססיבי.

מה דעתכם, יש מקום לתחושותיי?