היי שלום לכולם.
אני מדבר ממוקם של גבר שהיה בעבר מלא בביטחון עצמי.
אחד כזה שלא צריך להתאמץ יותר מידי בשביל לפלרטט עם הבחורה הכי שווה בכיתה.
הזמן עשה את שלו, עשיתי צבא, טסתי לחו"ל והתחלתי ללמוד.
הגוף הוא כבר לא מה שהיה, והשיער... קצת מוזר לי לדבר עליו בלשון עבר.
אם אני מסתכל על הסיטואציה מבחוץ. אין לי שום סיבה לחוסר הביטחון שלי.
אני עובד בעבודה מסודרת ומרוויח ממש טוב :) יש לי כמובן גם משפחה תומכת.
(גם בר רפאלי התחנה עם קירח)
הכל רק מחכה לאחת שתבוא, שתהיה שם בשבילי שאוכל לאהוב אותה והיא אותי.
אבל משום מה... אני שוקע בדיכאון הזה...
היום קיבלתי דוגמא מעלפת, שרק חיזקה את מה שאני יודע כבר תקופה ארוכה.
הכרתי מישהי באתר הכרויות, דיי נחמה האמת.
התחלנו לדבר, וואלה הייתה אחלה כימיה, פתאום היא ביקשה ממני את הפייסבוק שלי,
הבנתי שהיא רוצה לאמוד את הסחורה.
הרגשתי שהיא קצת נסוגה, היא ביקשה שאשלח תמונה עדכנית שלי, ממש מעכשיו (לא שאין לי תמונות מהתקופה האחרונה בפייסבוק).
שלחתי. אין לי אינטרס להציג משהו שאני כבר לא.
וכאן זה נגמר. פשוט ככה.
אני חושב שזה הדבר הכי מעליב שאי פעם קרה לי במישור הזוגיות.
אני מרגיש שפספתי את הרכבת, שנתתי ליותר מידי הזדמנויות טובות לחמוק ממני.
חוסר הרגשיות שהפגנתי בעבר כלפני נשים שאהבו אותי, התגלה כחרב פיפיות.
חוסר הביטחון הזה מקרין על כל תחומי החיים שלי. בעבודה, בלימודים וכדו'
האם יש דרך להתמודד עם התסכול על אובדן מעיין הנעורים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות