ראשית אני רוצה לציין שאני לא מחפשת תשובות או תוכחות, פשוט הגעתי למצב שאני מרגישה מרוקנת מבפנים לצריכה לפרוק.
יש לי שני אחים גדולים, בני 30 ו 32. בערך מגיל 10 החל נתק בינינו, אני לא אתמם ואציין שהייתי ילדה קשה (ועדיין אני עקשנית, לא מכחישה) אבל לא עשיתי שום דבר משמעותי שבגללו הגיע לי היחס הזה מהם. הם פשוט הוקיעו אותי, טרחו לציין תמיד כמה אני טיפשה המכוערת ותמיד מצאו את הרע בכל דבר שעשיתי או אמרתי.
המצב החריף לקראת גיל ההתבגרות וגם הצבא לא קירב בינינו, גם לא עזר שהם שניהם היו תמיד דבוקים זה לזה (הצעיר יותר פשוט חסיד של הגדול ולא עושה דבר בלעדיו). מדי פעם היו מריבות שבעקבותיהן החלטתי להפסיק לבוא לארוחות משפחתיות פשוט כי הכל היה נגמר בבכי ובעגמת נפש מצידי וזה שבר אותי לאט לאט, אבל תמיד בסוף באתי כי אמא שלי התחננה שאבוא.
לפני שבועיים הזמנתי את חבר שלי (שהם תמיד שואלים מה הוא מוצא בי) לארוחת שישי אצל אחי.
אחי הגדול התקשר לאמא שלי להודיע לה שהוא לא רוצה שאבוא ישנם אנחנו באים אף אחד לא יכנס.
אני כל כך הובכתי והושפלתי, בכיתי בטירוף לאמא שלי, לא הבנתי מה עשיתי לו עד כדי כך רע שזה מגיע לי היחס הזה. הוא לארץ את זה ב"אני לא סובלת אותה ולא מוכן להיות ליד חבר שלה".
הודעתי לאמא שלי שאני לא אגיע יותר לארוחות שישי אם הם נמצאים שם, זה היה הקש ששבר את גב הגמל שכבר שנים היה סדוק.
מאז כל שיחה עם אמא שלי מלווה בבכי, זה שובר גם אותה ואני מבינה את זה וכואב לי עליה אבל אני לא יכולה להיות יותר במקום שאני לא רצויה בו ועל כל משפט שלי אני מקבלת גלגולי עיניים.
אני כל כך מותשת נפשית מהעובדה שזו המשפחה שלי שגורמת לי כזה כאב. כואב לי על אמא שלי שסובלת מהמצב ואני לא יודעת מה לעשות, אני רק יודעת שאין שום סיכוי שאסלח להם על זה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025