קשה לי יותר מדי אני לא יכולה יותר

אני נמצאת בתקופה מגעילה..בקושי יש מי שיסתובב איתי בהפסקות לא כיף לי בבית ספר שכולן צוחקות לידי ואני צריכה לשבת בשקט כי הן לא מדברות איתי קשה לי לראות מישהי שלא מדברת איתי בוכה ואני לא יכולה לשאול אולה מה קרה.. קשה לי שלא מתייחסים אליי קשה לי להיות לבד רק אני כל הזמן אפילו שיש אנשים מסביבי אני מרגישה לבד ולפעמים גם לא רצוייה איפה שאני נמצאת אני מרגישה לא קשורה. אני לא רוצה לפנות אל המורה שלי כי יש לי מורה מפגרת שלא יודעת איך לטפל בדברים והיא עצמה נותת פרוטקציות לילדה אחת מסוימת.
כי היא פופולרית .
המורה שלי לא יודעת איך לטפל בכיתה שלנו
ישלי כיתה הכי לא מגובשת
כולם בקבוצות
אפילו ילדות מהכיתה השנייה שלי לא מוכנות לדבר איתי כי יש ילדות מהכיתה שלי שלא מדברות איתי
אני לא מבינה תקטע הזה
בכיתה ו ניסיתי להתאבד כי לאף אחד לא היה אכפת ממני וכל הזמן הייתי מדוכאת . ואפילו לקחו אותי לפסיכולוג ואמא שלי אמרה לי שאם אני אמשיך לחשוב ככה יעשו לי זריקות ויקשרו אותי לכסא ויכניסו אותי לבית משוגעים אז הפסקתי הפסקתי לחשוב ככה כי באו אליי חמש בנות וישבו איתי וצחקו איתי כל הפסקה והרגשתי שזה היה צחוק אמיתי צחוק מהלב נהייתי ילדה שמחה מצחיקה שתמיד יש לה חייך על הפנים וישלי גומות שכלכך יפה להראות עד שהן רבו איתי כולן .. ונשארתי בסוף עם עצמי כי לא התחברתי לעוד בנות אחרות אז עכשיו אני מחוברת לכמה ילדות מהכיתה השנייה.. ואני פוחדת פוחדת שהן יבואו ויקחו לי אותן כמו שהן עשו עם בנות אחרות .. קשה לי אני לא מצליחה להתמודד עם זה עברו כבר חמש חודשים וזה לא מרגיש לי טוב אני מרגישה כאילו אני נשברת מבפנים כל פעם שאני צריכה לראות שכיף להן בלעדיי.. שכיף להן לצחוק עם בנות אחרות ושאני אף פעם לא הוויתי להם משמעות .. קשה לי עם כל המחשבות האלה שלא אכפת להן יותר ממני ולי אין על מה לבקש סליחה כי לא עשיתי כלום שפגע בהן וזה הכל בגלל ילדה אחת שקשה לה לראות שאני מצחיקה אותן ושכיף להן איתי ובגללה הן לא מדברות איתי .. וזה לא משנה כי המורה לא עושה כלום ומכחישה את זה וממשיכה הלאה .. ואני לא יכולה יותר מה כדאי לי לעשות?.. זה ממש מסובך ואני לא מצליחה ״להותיר את הסיבוך של הקשירה״ וזהו.. קשה לי