מנסה להבין מה עובר לי בראש בתור דתי לשעבר

בתור דתי לשעבר, שלמד רק בבתי ספר דתיים, לא היו לי ממש קשרים עם בנות. בתי ספר דתיים לומדים בנים בנפרד, ובנות בבית ספר אחר לגמרי, ככה שקשר קרוב עם בחורות אי אפשר לפתח בכלל.
הקשר היחיד שדווקא כן היה לי עם המין השני היה רק בשכונה שלי. כשהייתי מגיע (בתור דתי) לשכונה חרדית עם הכלבה שלי, והיו מלא ילדים שבאו לשחק איתה, אז הילדים והילדות היו מדברים איתי וצוחקים ביחד ומשחקים עם הכלבה.
עכשיו.. בתור דתי הייתי שומר נגיעה. וזה אומר שמגיל 12 ומעלה אסור לגעת בבנות. אבל מתחת לגיל 12 זה לא נחשב "עבירה" והבנות היו נוגעות בי חופשי (לכל האנשים עם ראש כחול, אז לא.. ממש לא.. נגיעות רגילות לחלוטין).
אתם מתארים לעצמכם כמה הורמונים היו לי בגיל הזה, ובכל זאת בכלל לא דמיינתי על הילדות האלו שום דבר. בכלל, כל פעם שמישהי נגעה בי חשבתי ש"זה לא כל כך נורא" ותכלס זה לא משפיע עלי, אז זה בסדר.
וכמובן שלא עשיתי שום דבר איתם, אלא כל פעם שהרגשתי משהו לא בסדר אמרתי להן שאני לא רוצה להסתבך עם ההורים שלהן, והן הבינו את הרמז.
כבר שנים שאני לא דתי, ועם הזמן גם הורדתי את הכיפה. הילדים/ות שהייתי מדבר איתם בגיל צעיר התחילו לפחד ממני, כי אדם בלי כיפה נחשב "כופר" לפי מה שהם למדו, אז היה אסור להם להתקרב אלי יותר. וזה בסדר גמור.

העניין הוא כזה. היום אני פחות נמשך לבחורות בגיל שלי. רק ילדות מגיל 16 ("חוקיות" מה נקרא) מעלות לי הורמונים יותר מכל בחורה אחרת בגילי. יש לי רצון לדעת מה אני באמת רוצה מנערות בגיל הזה, אבל ברור לי שאין שום דבר שאני יעשה בלי לקחת אחריות. סקס זה הדבר האחרון שעניין אותי כל החיים, כי בתור דתי למדתי שזה דבר כמעט חסר ערך, והעיקר האהבה.
אז בעיקרון, אני מחכה להזדמנות להבין מה עובר לי בראש, כשתהיה בחורה שמספיק תהיה אמיצה להיפתח אלי. ברור לי שממני לפחות זה לא יגיע למצב "מביך", כי אני לא יעשה שום דבר לא אחראי.
אז פדופיל אני לא.. כי בחיים לא עשיתי שום דבר רע. אבל יש חלומות כאלה בדמיון לפחות.. למתוח את הגבולות שהחברה שלנו קבעה, עד איפה שזה מותר.. ולראות מה ייקרה.
כי יש כל כך הרבה אור בדבר מסוים, וכולם מפחדים מהאור הזה. מרגיש שליחות כזאת- להשיג את אותו האור, ובכל זאת לא לעלות על מוקש חברתי שיהרוס לי את החיים.
מכירים את התחושה הזאת?