כולם מתקדמים בחיים ואני מרגישה מבוזבזת, איך משתנים?

בת 20 , מתל אביב משוחררת כבר שנה וחצי.
עשיתי חלק מהשירות לא הסתדרתי במסגרת ...
בלי חסכונות , בלי עבודה יציבה ומרוויחה , בלי חברים בכלל , לא יוצאת לא כלום.
יש משפחה אוהבת אך עניה בצפון.
יש לי חבר בן 26 שכבר רוצה להתקדם ובהמשך לחשוב על משפחה [לא כרגע] , שאני אוהבת אותו מאוד ויש לנו כלב ואנחנו גרים יחד אבל מרגישה שיש ביננו פערים ושאני נמצאת עכשיו במקום שלא מתאים לי זוגיות בגלל שאני לא מוצאת את עצמי בשום תחום אבל במקביל קשה לי לעזוב גם כי אני אוהבת אותו מאוד ולא מגיע לו לכאוב בגלל אחת כמוני ולא אכיר עוד אחד כמוהו. גם כי בלעדיו כנראה הייתי ברחוב עכשיו או אצל המשפחה בצפון. הוא הנפש שלי , החבר , החברה , זה שאני מבלה איתו , בעצם זה רק הוא והוא והוא בשבילי כרגע. והוא עושה מעל ומעבר.
אני רואה את החברות ילדות הרווקות שלי , חלק מבוססות יותר חלק פחות.
אחת לומדת , אחת טסה למקסיקו לעבוד ולבלות , אחת טסה לרודוס לעבוד , אחת ברמנית , עוד אחת אבודה כמוני.
אין לי חברים בכלל בתכלס , חברות הילדות האלה זה בנות שהיו איתי בבית ספר ומהרגע שבית הספר נגמר הן נשארו כולן בחבורה שלהן לא קראו לי לשום מקום אף פעם תמיד היו נפגשות ולא היו אומרות לי ובעצם לא בקשר איתי בכלל.
אני בודדה מאוד , זה קורע מבפנים. אני מנסה עבודות חדשות , לדבר עם אנשים ליצור קשר אינטרקציה - כנראה שהיחסי אנוש שלי לא משהו בכלל מאחר ואני כבר שנה וחצי משוחררת עברתי מהצפון הרחוק לשיא המרכז גרה ליד דיזנגוף , עובדת בעבודה עם המון צעירים ועדיין לא מכירה חברים. לא מוצאת כיוון מה לעשות בחיים מה ללמוד. איך להתקדם ... איך להרוויח כסף ולטוס או לבלות , כל עבודה אני לא מחזיקה מעל שלושה חודשים פשוט משהו תמיד מתפקשש.
הרבה פעמים אני מרגישה - מה לעזעזאל אני עושה עם עצמי , כל דקה שעוברת לא חוזרת ואני לא אהיה צעירה לנצח וכל החיים עוברים מהר מדי ואני מפספסת כל כך הרבה דברים רק בגלל האופי המחורבן שלי.
יש אנשים שיש להם מזל פשוט , או שהם יודעים מה הם רוצים מעצמם ומה לעשות כדי להשיג את זה.
מדי פעם יוצא לי לחשוב על כל מיני דברים שאולי יכלו לקרות כמו לפתוח עסק עצמאי , או לטייל בחו"ל לכל החיים , או להתחיל לדגמן כי תמיד אומרים לי שאני יפה אך נמוכה אבל גם כל אלה חולפים בין רגע.
בכל מקרה כל זה מביא אותי לשאלה אחת - מה הטעם לבזבז את הזמן בלבזבז את הזמן ?