מבוי סתום! סובלת בעבודה, אך לא יכולה לחפש כי זה ישמע לא טוב בראיונות

אני בוגרת מדעי המחשב, הצלחתי בלימודים כי מאד אהבתי אותם ואת התחום, אוהבת לפתח, לחשוב על אלגוריתמים ולוגיקה, לכתוב קוד.. אוהבת את היצירה שבזה והתענוג המוחי.

הבעיה היא שהתגלגלתי לא טוב בקריירה שלי.
עבדתי במקום העבודה ה-1 שלי שנה וחצי ושיעמם לי מאד, כי בקושי כתבתי קוד אלא יותר עיצבתי מסכים עם תוכנה לגרירת כפתורים כזאת, לכן חיפשתי עבודה במקביל ועזבתי.

עברתי למקום 2 ושם פוטרתי לאחר 3 חודשים, היה מקום גדול, גוייסתי עם עוד קבוצה של אנשים, לא עשו לי חפיפה מסודרת, לא הבנתי מה אני בכלל צריכה לעשות, לא היה את מי לשאול, היו שם אנשים רעים כולל הבוס הישיר שלי, הכל היה בלאגן אחד שלם, שנאתי כל רגע שם וכנראה שראו עלי את ה"מוטיבציה המוגברת" שלי ופיטרו אותי.. וביחד איתי עזבו עוד כמה שגם התחילו איתי וסבלו שם..

התחלתי לחשוב על להפוך לעצמאית, אבל אחרי 5 חודשים הציעו לי משרה ושוב זנחתי את הרעיונות על עצמאות והתחלתי לעבוד במקום 3, היה לי מעולה שם מכל הבחינות! צוות קטן, אנשים נחמדים כולל הבוס, נכנסתי מהר לעניינים כי אני הייתי החדשה היחידה בצוות וכל שאר העובדים המנוסים והוותיקים היו זמינים לי לשאלות, לימדו אותי והכניסו אותי לתפקיד, הצלחתי שם במשימות שקיבלתי והייתי מרוצה עד הגג! אבל אחרי 3 חודשים שוב פוטרתי כי קיצצו כח עבודה ועובדים והחברה הייתה בקשיים.

שוב חטפתי את זה והחלטתי שנמאס לי להיות שכירה, נסעתי לחו"ל להתאוורר, אח"כ התחלתי לחשוב על עצמאות והתחלתי גם לבנות משהו משלי להציג בתיק עבודות כדי להפוך לפרילנסרית ובמקביל גם עבדתי בעבודה זמנית וגם חיפשתי עבודה על אש נמוכה, אחרי שנה מצאתי עבודה, התחלתי לעבודה במקום 4!

איך שהגעתי למקום 4 הבנתי מהר מאד שהמקום דומה מאד למקום 2, כמעט זהה לחלוטין, בלאגן, שיעמום, תחזוקת קוד לגאסי ישן, גיוסים גדולים, אין מי שילמד ויחפוף, בקיצור שוב סיוט, יש לי כל הזמן חששות ששוב יקרה מה שקרה במקום 2 ושוב יעיפו אותי..

כרגע אני די מיואשת מהכל.
א. אין לי כח לחפש עבודה אחרת, בעיקר בגלל שאין לי מושג איך להציג את כל הברדק הזה בראיונות עבודה באופן שלא ישמע רע.. ולא יחשבו שאני לא יציבה שכל הזמן מחפשת לעזוב, מה שממש לא נכון כי פשוט נפלתי על מקומות עבודה שלא מתאימים לי.
ב. מצד שני נמאס לי ללכת כל יום לעבודה ולסבול ולחשוש כל הזמן מתי יפטרו אותי.
התחלתי שוב לחשוב על עצמאות, אבל בינתיים ביום יום אני ממש סובלת.

אשמח לעצות!