טיפה לשתף מה שעובר עלי מאז הפרידה מהאקסית, איך להתמודד?

אוקי.. אז רציתי טיפה לשתף בתחושות ורגשות שמציפים אותי בחצי שנה האחרונה.
לפני חצי שנה האקסית שלי נפרדה ממני אחרי זוגיות של שלוש וחצי שנים ומאז אפשר להגיד שהכל התחיל.
הייתי מאושר איתה, היה לי טוב איתה, חלמתי כבר על להתחתן איתה, תמיד היה לי אותה בשביל לשתף רגשות, לדבר, להפגש ותמיד ידעתי שיש מישהו שנמצא תמיד כאן בשבילי.

ואז היא נפרדה ממני, הסיבה לפרידה זה שהיא פשוט השתנתה והרגישה שהיא לא רוצה יותר זוגיות. ופשוט בשנייה כל הדבר הנפלא הזה נעלם. כמובן שאהבנו אחד את השנייה וכנראה שאני עדיין אוהב אותה אבל זה לא משנה כבר..
פשוט נשברתי, היה לי קשה, התחילה לי תחושת בדידות נוראית, געגוע נוראי אליה, היה לי קשה לישון, המחשבות לא הפסיקו להטריד אותי - תמיד הייתי נזכר בדברים הטובים שקרו לנו ובחוויות שלנו, ברגעים המיוחדים שלי ושלה.
התחילו לי דאגות כמו שלעולם לא אמצא מישהי כמוה או מישהי בכללי ואשאר לבד, דאגות שאין לי באמת חברים ושכולם שונאים אותי.

הבעיה שלי היא שלמרות שעברה חצי שנה מהפרידה, ולמרות שהתחושות והרגשות נחלשו - הן עדיין נמצאות אצלי.
בסופי שבוע או ימים שאני נמצא לבד בבית בחופש מהלימודים למשל, קורה לי המון שאני לא מדבר עם אף אחד בטלפון, שאף אחד לא מדבר איתי ושאני לא עושה כלום. זה גורם לי לתחושת בדידות עצומה, הזכרונות אליה עולים ושוב אני מתגעגע.
זה גורם לתחושה שאין לי חברים, שלאף אחד לא אכפת ממני..
אחרי חצי שנה עדיין הייתי רוצה שנחזור - פשוט כי אני מרגיש שכשהייתי איתה החיים שלי היו יותר טובים..

אני מאד מתגעגע לתקופת התיכון, שבה הייתי מוקף חברים ובאמת נהניתי מכל דבר, וגם הייתי איתה, ועכשיו אני בלימודים, ואני מבין שזאת תקופה שונה ואחרת, ואנשים מתבגרים, אבל עדיין לא מצליח לעכל את כל השינוי הזה - השינוי בחיים החברתיים בפרידה ממנה.
החברים עכשיו בריחוק, כל אחד בעיסוקים שלו, מדברים פחות יוצאים פחות, קשה יותר להכיר חברים חדשים, ובכללי החיים החברתיים פחות טובים.
נכון שזאת תקופה שונה ואנשים מתבגרים, ואולי אני תקוע בעבר טיפה, ובכל זאת זה קשה..

הבנתי על עצמי שאני מאד תלותי בחברים, לא יודע ליהיות לבד עם עצמי, ואני עושה המון מאמצים לשפר את זה.
אני מנסה לעשות הכל בשביל להתגבר על הפרידה, ניתקתי איתה קשר למעט ימי הולדת ואירועים מיוחדים (לידה של אחיינית למשל), הלכתי ליועצת, שיתפתי את כל החברים שלי, דיברתי על זה עם המון אנשים, חיפשתי עיסוקים ומה לא.
ולמרות הכל, עדיין קשה לי, עדיין מתגעגע אליה ומרגיש שמשהו חסר לי בחיים.
לפעמים אני מתגעגע אליה ספציפית, לבחורה הספציפית שהייתי איתה, ולפעמים אני מתגעגע לזוגיות.
מאז שנפרדנו לא יצאתי עם אף אחת, הייתי בסטוץ עם מישהי אחת וזהו. וזה לא שאני לא רוצה, פשוט לא הלך לי עם חלק מהבנות שהתחלתי איתן או שלא היו לי הזדמנויות - וזה בין הדברים שגורמים לי לדאוג שאולי אני לא אכיר אף אחת כמוה..

נמאס לי כבר ליהיות עם הבאסה הזאתי והתחושות האליה, אני מבין שחלק גדול מזה קשור לפרידה, ושזה לוקח זמן, אבל חלק מזה זה גם משהו בעייתי בי..

מה לעשות? מתי זה יפסיק איך אפשר להפסיק עם זה? האם אני תקוע בעבר? (בין אם זה מבחינת האקסית ובין אם זה מבחינת החברים), איך כבר להתגבר עליה? אשמח לעצות לשתף עוד בפרטי למי שירצה לשמוע ובכללי לדבר על זה..