עייפות נפשית, חלומות קשים ואיבוד זיכרון רגש תחושת זמן ומקום

שלום לכל הצופים המעיינים והעונים ,

הנני נמצא במצב של בלבול או עומס מחשבתי הכוונה היא שעוברות לי בראש הרבה שאלות לגבי העולם האדם והאני העצמי ולחילופין מחשבות שליליות כמו מיצוי וציפייה שלילית ואשלייתית לגבי העתיד שלי וגם של הכלל.
לכן אקווה שלא תפנימו את תוכן דברי ותקראו זאת מנקודת מבט של עוזרים ולא נעזרים רק כי אינני רוצה שמילותי יחלחלו אל תוך המרחב הריגשי שלכם מחשש שיפגע.

אני בן עשרים ושלוש השתחררתי לפני כשנתיים מהצבא ושירתתי כלוחם. אני חי במיקום טוב בקהילה טובה בסביבת חברים טובה ובמשפחה עוטפת ואוהבת.
בחיי צברתי הרבה חוויות וזכרונות לטוב ולרע אשר בנו אותי ועיצבו אותי למי שאני כיום, כמו כל אחד ואחת.
אך מאיזו שהיא סיבה/סיבות נכנסתי בזמן האחרון לתקופת חיים של "חשיכה" מתמשכת מעין קיר בטון מזויין בעובי מטר באמצע הדרך, אשר עלי לחצוב אותו ולפעור בו מעבר לצד השני בכדי שאוכל להשתחל בו ולהמשיך אל עבר עתידי ולרשותי נמצאים פטיש שתי קילו ואיזמל משמע נדרש המון זמן והמון רצון כדי להגיע למצופה. איני מדבר על חיים קשים מוחשית כי הזכרתי בראש הפסקה שהם טובים ואפילו מדי אלא על קושי במחשבותי ובתפיסת חיי.

בזמן האחרון אני מבחין שהרבה מאוד מזכרונותי מטשטשים מאוד , פחות נזכר בדברים לעומת מבעבר. חוויות יחודיות לכל תקופה בחיי אשר היו מציפות אותי ברגע היזכרי כיום מורגשות במעט ואף מתמזגות אחת בשנייה. הרבה מאוד חללים ריקים.
בד בבד אני שם לב שאני פחות חווה את הרגע אני נמצא במין אשליית ריחוף שהכל מסביבי קורה אך "אני לא שם ". הזמן עובר השעון מתקתק הימים חולפים העונות אבל אני תקוע כמו יתד באדמה הכל פשוט חולף מולי.
אני יוצא לבלות פוגש אנשים לאחרונה רק חזרתי מחו"ל ,תקופה של מספר חודשים ,כן צברתי חוויות כן נהניתי וכן בכל זאת הקיר הזה ממשיך להיות ניצב איתן כנגדי.

אציין עוד לחיוב שאין לי בעיות שינה בכלל (חוץ מהלילה האחרון ועוד זה של עכשיו כרגע שכנראה עקב הסערוריות שלי אני החלטתי לשתף את מצוקותי איתכם.) אני יושן בממוצע שמונה שעות ולא מתעורר במהלך השינה, אך אני חולם בעיקר בתקופה האחרונה חלומות קשים שמתרחשים בהם בהרבה מהמקרים מאורעות מהצבא שחוויתי בשילוב הרבה מאוד ויזואלים חסרי כל קשר למציאות וגם נוטה בהם לבקר דמות קבועה מן העבר , ילדה חמודה מכיתתי שהייתה בקשרי ידידות איתי במשך שנתיים שלוש לפני כעשור אך הקשר נותק כי נמנעתי להמשיכו ללא כל סיבה, ומופיעה בחלומתי כדמות ריגשית ומרכזית מאוד.

לסיכום אני מרגיש עייפות נפשית , שאין בכוחותי ליזום ולהמשיך להתחיל דברים מחדש , לשאוף ולפתח דיאלוג עם האנשים. אך כל זה כן קורה בפועל כראווה בכדי שלא אפיל עצמי לבור.
עצוב לי אבל זאת המציאות שלי כרגע , אני אשמח לתמיכה ולרעיונות ממכם אך גם הקל עליי לשפוך את הדברים האלו אז לא אתאכזב גם אם לא יהיה ברצונכם לקרוא ולהשיב כי חפרתי לא מעט.

בכל מקרה ,

תודה