געגוע או אובססיה? מדברים על חתונה ולא יודעת מה מרגישה כלפיו

מקווה שתקראו עד הסוף ותייעצו (:

הכל התחיל כשחבר שלי יצא ל'דייט' עם ידידה שלו, למרות שהסכמתי להם, היא לקחה אותו למקום מאוד יוקרתי.. מסוג הדייטים שאנחנו לא עושים, אחרי שציפיתי שהם בגג ישבו לקפה ולא מעבר, נפגעתי מאוד, בעיקר מעצם העובדה שאנשים בטח חשבו שהם זוג..
הוא התעצבן שאני הסכמתי ולמה אני מצפה.. בתכלס הוא צודק, אז הוא הפסיק לדבר איתי.. אחרי יום או יומיים נפגשנו, בכיתי המון (אף פעם לא בכיתי ליד אנשים, זה רק מראה שאני סומכת עליו) ואז בהמשך הערב, פעם ראשונה הוא נגע לי בחזה (אנחנו ביחד 11 חודש, וכעיקרון שנינו שומרים על עצמנו עד החתונה)
משהו מאותו ערב אכל אותי.. אבל התגברתי וניסיתי להמשיך הלאה. ובאמת המשכנו, היו עוד ריגושים וכיף.

לא מזמן הוא פגע בי אנושות
זה קרה כשניסיתי לדבר איתו שאני מרגישה רע עם עצמי (תקופות שכאלה) והוא אמר שאני באמת חופרת ומעצבנת (ולמרות זה הוא אוהב אותי..) ואז כעסתי עליו -שלא אומרים דבר כזה, אז הוא פשוט כיבה את הטלפון לכמה ימים!
סינן שיחות מכולם, בגלל שהוא לא רצה שיהיה סיכוי שאני אצליח להשיג אותו איכשהו (הוא אמר לי את זה כשחזרנו לדבר)
הרגשתי שהוא ויתר עלי, מה זה הבריחה הזאת? ככה מסננים?
אתה רוצה שקט, אז בכיף, רק תודיע. הוא אפילו לא טרח ליידע אותי שהוא כועס. לא הבנתי לאן הוא נעלם ככה!
דיברנו על זה, ושקלתי להפרד, הוא בכה ואמר שהוא יבין אותי אם זה מה שאחליט.
לא ויתרתי, כי לא יכלתי לראות את עצמי בלעדיו,
אבל הבהרתי לו שהוא חייב להלחם, לא רק עלי, גם בעצמו..
בערב שדיברנו עקצתי אותו והוא נעלב, אבל ספג את זה -כי הוא הבין שאני פגועה.
נפגשנו שוב.. והכל היה כאילו בסדר (על הדרך התקדמנו ליבש..והוא ירד לי)
שמתי לב שאני פחות מרגישה אליו ופחות מתרגשת, אבל השיחות עדיין היו טובות..
עשיתי עם עצמי חושבים, והבנתי שאני עדיין פגועה ואני לא יכולה להתקדם ככה הלאה.
אתמול דיברנו (בטלפון) ואמרתי לו שאני עדיין פגועה ממה שהוא עשה ושאני לא מרגישה אליו כלום.
הוא בהתחלה אמר שהוא ילחם עליי ולא יוותר עלי שוב.. ואז כשאמרתי שאני לא חושבת שאני אוהבת אותו, הוא אמר "אז בשביל מה להלחם?"
ואמרתי לו שזה שלי אין למה להלחם, כי אין לי רגש, לא אומר שלו אין על מה להלחם -כל עוד הוא אוהב אותי, תמיד יש תקוה.
בסופו של דבר החלטתי ל'היפרד' עד יום שני, שיהיה זמן לשנינו לחשוב -ולי זמן להבין אם אני אובססיבית כלפיו או אוהבת -ואז נצטרך להדליק את האהבה מחדש.
אחרי השבוע הזה ביקשתי שנתחיל מחדש, נבנה הכל, דף חדש, ומה שהיה ילמד אותנו הלאה...
לבינתיים, לא דיברתי איתו מ11 בבוקר היום, ואני מתה לספר לו כ"כ הרבה דברים, אבל לא מרגישה ריגוש אליו.
מה שגורם לי לתהות למה דווקא לו אני רוצה לספר, והאם זה ישנה אם אספר למישהו אחר?

אני יודעת שאם נחזור עכשיו, זה אוטוטו חתונה או פרידה, ואני רואה את עצמי מתעוררת כל החיים ליד אדם שאוהב אותי כמו שהוא אוהב, אנחנו מדברים הרבה על חתונה (הוא לא מסכים עד אחרי הצבא, ובכל זאת נראה לי שנתחתן לפני)

ועדיין, הוא כמו ילד קטן, ואני יודעת שהוא יפגע בי עוד הרבה פעמים, כל פעם הוא לומד, ובאמת מיישם ומשתדל.. ואני מפחדת שלא אהיה מספיק חזקה להתמודד..

מה עושים?
איך אדע אם זאת אובססיה או געגוע?
בבקשה תעזרו לי, אני אובדת עצות..

תודה מראש!!