אלה שנראים מאושרים גם סובלים, האם אני טועה?

אני סובלת יום יום.אולי עכשיו אחרי כארבע חודשים של טיפול תרופתי אני סובלת לא כל היום בכל יום.אבל סובלת.אולי אני לא שותקת כל היום אבל גם לא ממש מדברת.
יש לי חרדה מאנשים.רתיעה מאנשים.פחד חזק מאוד.
אני כל יום מנסה לחזק את עצמי ולהשתדל לעשות דברים בשביל לצאת מהרגשות האלה שאני כלואה בהן ויותר מזה אני מרגישה את הכאב פיזית....זה בא אולי מהראש המחשבות.ועובר להרגשה פיזית בבית החזה.
החברות המעטות שהיו לי, התרחקתי מהן בגלל הדיכאון.ונשארה לי חברה אחת עכשיו בגלל שהחיים שלה קיבלו צבע ורוד ואני מפרגנת לה והכל אבל מרגישה שאיבדתי זמנית חברה יחידה שהייתה בשבילי יותר מחברה.
אני עובדת וזה מחזיק אותי חיה, אבל בגלל שאני מפחדת לדבר זה עבורי סבל.בעיקר בסוף היום כשההורים באים לקחת את הילדים(אני סייעת).
בחרתי בעבודה הזאת כי רק ילדים חיות וטבע לא עושה לי חרדות ופחדים.אני מאוד נהנת לתת לילדים צומת לב, לדבר איתם לספר להם להסביר להם.להראות להם דברים חדשים.כמובן שאני מנסה לדבר בשפה שתתאים לגיל שלהם ולא להכניס להם לראש דברים שיכולים להזיק להם.
מה שמעציב אותי שכשההורים באים הם לא יכולים להכיר אותי כי אני נהיית שתקנית ויכולה בעיקר רק לחייך להגיד היי וביי.
בבית אני משתדלת לעשות דברים חוץ מלבהות בטלוויזיה ולשבת באינטרנט.
ולאחרונה האתר כאן אסק פיפל ממש נהייה חבר בשבילי...אבל, אחרי עצות מסויימות כאן ממש התחלתי להתבאס...אנשים כותבים דעות של מחשבות ראש בקיר.או דברים שבגלל שהרוב חושבים ככה כולם זורמים בזה.
והכי הרגיז אותי ונתן לי עוד סיבה למה לא לרצות להילחם ולחשוב יותר על התאבדות.
כשמדובר באישה שנכנסה להריון ויצא שיש לה שלישייה והבעל מתנגד ומה עושים. אז בטח הפלה ואפילו על כל השלושה. אז למה תגידו לי בבקשה כשבן אדם רוצה למות אז אומרים לו לא?אבל גם במצב שבן אדם רוצה להתאבד לרוב הוא במצב חרא ממש. אבל במצב שיש שאלה של בן אדם כזה אומרים תתמודד.
אבל כשיש בבטן שלישייה של ילדים לעתיד אז ישר תרימו ידיים ותוותרו.
אז מבאס אותי שבגלל שהתאבדות זה אסור במדינה שלנו ולפי חוק אסור להגיד לבן אדם תתאבד אז אף אחד לא מעיז לתת כזאת עצה.
ויכתבו תהייה חזק זה יעבור ואם זה לא עובר?אני מקווה שהכדורים יעזרו לי כי בלעדיהם לא הייתי מקלידה כאן היום.
יש לי בעל.אבל אני הגעתי למצב שאני בכלל לא רוצה לחשוב על להביא ילדים לעולם לא בגלל שהמצב הכלכלי שלנו לא בשמיים אלה בגלל האנשים בעולם.יש כל כך הרבה רוע ואני לא רוצה שהילדים שלי יסבלו.והם יסבלו גם אם אני אהיה האמא הכי טובה בעולם הם יסבלו ממשהו.ולא יודעתאם יש אנשים שיכולים לא לסבול בעולם שלנורחוק מ.מאמינה שאלה שנראים מאושרים גם סובלים אבל עמוק בפנים וכולם.האם אני טועה ויש אנשים שלא סובלים?