בעיות בתפקיד הצבאי, איך אני יוצאץ מזה?

אני התגייסתי בגיל 17 ולפני הגיוס שלי חתמתי על שנתיים 8 , לשרת כדין גבר בצבא.
היה לי קשה בטירונות והקורס בגלל המרחק אבל שרדתי את זה כי ידעתי שהתפקיד שלי יהיה יומיות ושהוא אמור להיות ממש טוב. הגעתי לתפקיד ובחודש הראשון לא ממש עבדנו, רק ישבנו עד 1330 ואז שוחררנו הביתה כי לא היה לנו מה לעשות. כשהתחלתי את התפקיד באמת שאני עושה אותו כבר 4 חודשים, אני ראיתי שאני לא ממש בנויה אליו כפי שחשבתי שאני. היחידה שלי מלאה באגואיסטים ואף אחד לא מתחשב בי כאדם ומתייחסים אליי שאני מכונה שפעולת לפי לחיצת כפתור. אני התחלתי לחזור כל ערב בוכה לבן זוג שלי שאני רוצה להישאר בבית ושרע לי. אחרי שהבן זוג התגייס אז בכלל קשה לי כי יש לי אותו לשיחת טלפון ל15 דקות בערב וזה קשה המרחק ממנו כי הוא הקיר התומך שלי, ואני אוהבת אותו מאוד.
התחושת לבד בתפקיד גדולה מאוד, החברת צוות שלי לא מתייחסת אליי בנחמדות ומפילה עליי משימות ורק נגרם מצב שבו אני חוזרת הביתה ב20:00 הביתה.
אני שמחה שאני ביומיות ושאני חוזרת הבית כל יום, והתפקיד שלי מאוד מעניין אבל אני מרגישה שאני מתדרדרת נפשית וביקשתי קב"ן כדי להתמודד אבל אני בזמן האחרון חושבת על שיחרור מצה"ל בכללי כי אני לא רואה את עצמי ממשיכה במקום הזה לעוד שנתיים ו2 שנשארו לי לשירות.
אני לפעמים מדברת עם הבן זוג שאני מעדיפה להיכנס להיריון ולנסות להשיג פטור מההתנדבות (כי חתמתי שגם במקרה של נישואין או היריון אני לא פטורה מהשירות ואצטרך להתנדב), אני חושבת על להוציא פרופיל 21 על נפשי כי כלכך רע לי פה וכל פעם שאני מנסה לשתף מישהו בקשיים שלי אז אומרים לי לעבור לתפקיד אחר, או שהיו כאלה שרצו להיות כמוני, או שאני יכולה לסבול את השירות ואז לא לחזור (שזה שקר כי אצלנו כולם חוזרים מלא פעמים למילואים)

האם כדאי פשוט להגיד לקבן שאני לא יכולה לסבול את הצפקיד שלי ולברר האם אפשרי להעביר אותי למקום אחר או פשוט לבקש להתשחרר מהצבא?

אני ממש סובלת כשאני מגיעה לשם כל יום, אני לבד ביחידה ואין לי תמיכה מהחברים שם, כולם אומרים "בוכים וממשיכים הלאה" ואני לא רוצה תפקיד שבו אני חוזרת כל ערב בוכה שאני רוצה הביתה ולפעמים להגיד שאני מעדיפה להיכנס להיריון, שאני מעדיפה לפגוע בעצמי ורק לא לחזור לשם.
אני מרוב המצב הקשה הנפשי הופכת להיות חולה פיזית, הברכיים שלי קורסות ונפרקות כל הזמן ואני רק רוצה לצאת משם.
התחלתי את השירות עם הרצון לתרום ואפילו לצאת לקצונה ולראות לאן אני אגיע אבל אני שונאת את המקום זה כלכך שאני רק רוצה לסיים את השירות ולא לחזור ליחידה הזו בחיים.