מאז שאני נער אני מכיר וזוכר את עצמי עם דיכאון, עצבות ופסימי. אף עפ"י שזה לא מה שנראה כלפי חוץ - בסביבת אנשים אני כמעט תמיד צוחק, מצחיק ועם חיוך על הפנים, אבל בעצם אין בי שום רגש של שמחה מתחת ל"ציור" הזה שאנשים רואים.
תמיד מוקף באנשים וחברים קרובים, יוצא כמעט כל הזמן, אבל גם ביציאות זה בא לידי ביטוי - שאני רואה אנשים אחרים ואולי אפילו חבר עם חברה שלו ותוהה לעצמי למה לי זה לא קיים, בעיקר כשאני שותה ושוב מחייך במסיבה לכיוון החברים, אבל בפנים המצב הפוך לגמרי. הרבה פעמים אני חושב שזה אולי העובדה שאין לי חברה או המראה זה מה שגורם לי להגיע למצב של הדיכאון הזה.
הרבה פעמים מגיע עם עצמי למחשבות וימים שפשוט מעדיף להתנתק מאחרים ולשבת ולשקוע בדיכאונות שלי.
אני מודע ליכולות שלי - אדם מצחיק, אוהב לעזור לאנשים, חכם ואינטליגנט, לכן מוזר לי שרוב הזמן אני תמיד מוצא את הדברים הפחות טובים שבי.
מבחינתי אין אפשרות לספר לחברים או לאנשים קרובים על כך וגם לא בא בחשבון, לכן כל עצה תעזור ורק תשפר את המצב, ומי יודע, אולי רק הייתי צריך לפרוק משהו שאני סוחב כבר קרוב לעשור, כי תמיד הרגשתי שאני צריך מישהו לדבר איתו ושיבין את המצב שלי ולא סתם עוד בעל מקצוע. יש פה אנשים שעברו את זה ועוברים את זה, יש פה מי שיבין.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025