מפחדת שיראה במבט שלי כמה אני רכה בפנים. מה אפשר לעשות?

שלום לכל המייעצים,

אשמח לקבל מכם פרספקטיבה אחרת, מחשבות והצעות לאיך אני צריכה לפעול.

אתחיל בזה שבתוכי, עמוק בפנים אני רומנטיקנית ומאמינה עדיין שאהבה יכולה לנצח, אבל לאחר שלום שנים וחצי של חיפושים כל כך נמאס לי.
כל כך עייפתי מלנסות למצוא אהבה, להיכשל ולהרים את עצמי פעם אחר פעם.

מערכת היחסים הרצינית ביותר שהייתה לי נמשכה כ5 שנים והיא הייתה לפי 8 שנים. לאחר מכן היו לי מערכות יחסים קצרות בהן לצערי התפשרתי על בן הזוג, מאחר ולא רציתי להיות לבד וכל מי שרציתי לא רצה אותי. כמובן שמערכות היחסים האלה לא צלחו.

בתקופת לימודי התואר ובשלב הרמת הקריירה לא הרשיתי לעצמי להכנס למערכת יחסים ולאחר שהמצב נרגע, פתאום הבנתי שעברו כמה שנים ושהתעוררתי מאוחר, אבל הייתי תמימה בכל הנוגע למציאת אהבה וחשבתי שיהיה הרבה יותר קל.

לאחר הלימודים התחלתי לצאת לדייטים וחיפשתי מישהו שאתלהב ממנו. שוב, הגברים שרציתי לא רצו אותי (לא בחרתי לפי יופי או כסף, אלא לפי משיכה, שאיפות, טוב לב ובטחון עצמי).
אני חושבת שאולי זה נובע מכך שבדייטים הראשונים אני חוששת להפתח ולא מצליחה להרגיש בנוח מספיק כדי לחשוף את האישיות שלי.

העניין הוא שנפגעתי כבר כל כך הרבה פעמים שאני תוהה אם עדיין יש לי תקווה. האם אני "שבורה"?
אני כל כך מוגנת מאחורי חומות שבניתי לעצמי..מפחדת להראות שאני מתלהבת, מפחדת שיראה במבט שלי כמה אני רכה בפנים.
מצד שני, איך אפשר לשמור על קלילות כשהיום אנחנו נפסלים על כל דבר?

אז הנה אני היום, בת 33, בלי אהבה, בקצה גבול היכולת שלי להתמודד עם הבדידות, שאיתה נאלצתי להשלים.
כלפי חוץ נראה לכולם שדווקא טוב לי ככה, אבל אני כל כך לבד...כבר מתכננת לאן לטוס בסדר פסח כדי לא לראות אף אחד מהמשפחה ולהתמודד עם השאלות.

הדבר המוזר הוא, שמעולם לא וויתרתי לעצמי על שום דבר. תמיד כשהרגשתי שאפשר לשפר משהו- שיפרתי. פיזית ופנימית.
אני מתאמנת, נראית בת 26 ואומרים גם 24, משקיעה גם במראה וגם בפנימיות שלי, יש לי מקצוע טוב, יש לי דירה גדולה והכל טוב, חוץ מזה שריק לי וקר לי בלילה. כולם סביבי מופתעים, מקניטים ואותי זה רק מעצבן.

אני באמת לא מבינה מה אני עושה לא בסדר. אני לא פוסלת על גובה, צבע עור על כמה יש לו בארנק. כן אפסול על חוסר שאיפות, אי יכולת להביע חום, רגזנות ושמרנות.

דוגמה שהייתה לאחרונה: הכרתי מישהו שאמר לי שהוא רק מבקש שיתנו לו צ'אנס. מיד אחרי הנשיקה שלנו בדייט השני הוא כתב לי שמאוד נהנה ורואה אותי כבת זוג ואז דקה לאחר מכן נכנס לאתר הכרויות (מודה שנכנסתי רק כדי לראות אם הוא שם כי נכוויתי כל כך הרבה פעמים..הסטטוס היה כבוי ואז נדלק פתאום).
לא המשכתי איתו אפילו שזכותו בשלב זה להיכנס לאתר כי אנחנו לא אקסקלוסיביים, אבל אני פשוט לא יכולה להפגע יותר. הלב שלי לא יעמוד בזה.

איך אני יכולה להראות למישהו מי אני בשלבים מוקדמים בלי האיום שמרחף לי מעל הראש, שהנה כל רגע הוא ייקח את הרגליים וילך ממני?

תודה שהגעתם עד לכאן, אשמח לתובנות..