מתעללת בי ולמרות זאת אני נשאר איתה, האם עלי להיפרד ממנה?

שלום לכולם, אני רק מחפש תשובה כנה ואובייקטיבית.
אני תלמיד בכיתה יב' ויש לי חברה בגילי כבר שנתיים וחצי. בשנה וחצי הראשונה שהיינו ביחד הכל היה מדהים, הקשר שלנו היה הקשר המדהים ביותר שכל אדם יכול לדמיין, היינו ממש נפש תאומה, לעולם לא רבנו באמת, שיתפנו אחד את השניה בכל דבר רע או טוב לגבי הצד האחר כדי להימנע ממריבות סתמיות, היינו פתוחים אחד עם השניה עד השמיים וכו.. עד עכשיו הכל טוב, עד שיום אחד לפני שנה בדיוק היא נאנסה.
מאז עולמי התהפך לגמרי. מאז שהיא נאנסה היא התחילה להדרדר מבחינה נפשית עד לקרשים.. מאז ועד היום היא השתנתה 180 מעלות לרעה, כנראה בגלל שהיא לא טיפלה בזה באופן מקצועי אצל פסיכולוגית וכאלה. היא לא טיפלה בזה כי היא חשבה שהיא מסתדרת לבד הכי טוב ואף אחד לא יעזור לה אלא רק יפגע בה(אפילו אני). כמובן שאני לא מאשים אותה על המחשבה הזו כי זה תסמין נפוץ של אונס.
בחזרה לעיקר, מאז האונס היא מזלזלת בי ברמות נורא קיצוניות(צורחת, צועקת, מאשימה, מאיימת וכו) ובעצם לא מעוניינת לשמוע לזה שהיא פוגעת בי עם היחס הזה שלה כלפי, וכשאני אומר לה שהיא פוגעת בי היא מצדיקה את זה בכך שקשה לה ושאם היא לא תזלזל בי יהיה לה נורא רע מבחינה נפשית. בנוסף מאז האונס היא לא משתפת לי שום דבר יותר שעובר לה במוח, שום רגש שלילי או חיובי שלה, שום דעה שלה, ובעצם מתנהגת כמו בול עץ ללא רוח חיים. מה שאומר, שאני מרגיש שאני לא חבר של מישהי שאהבתי והערכתי כמו פעם אלא "חבר" של מישהי ללא רוח חיים שרק פוגעת בי בלי לעצור לרגע כי קשה לה אז זה בסדר לפגוע בי, ולא מוכנה לקבל אף עזרה של אף אחד גם לא שלי.
העיניין המרכזי הוא שאני "מכניס ראש בריא למיטה חולה" כי אני מרגיש שהיא לא באמת כזו ושאני לעולם לא אמצא מישהי טובה ממנה (למרות שמאז האונס היא השתנתה 180 מעלות).
אני מבולבל בטירוף ולא יודע מה לעשות. מצד אחד היא פוגעת בי בטירוף, מתעללת בי, כשהיא מזלזלת בי בקיצוניות תמיד, ומצד שני אני לא חושב שאי פעם אמצא מישהי ברמה של מי שהיא הייתה לפני האונס, לא נראה לי כאילו אצליח להסתפק שוב מזוגיות וממישהי כמו שהסתפקתי איתה בעבר, מרגיש לי כאילו היא האדם היחידי בעולם הזה שבאמת באמת הבין ואהב אותי.
אשמח אם תעשו לי סדר בראש, נמאס לי לסבול ככה.