היי
זה משהו שאני חווה כל חיי.
אני לא מעריכה את ההורים שלי ובייחוד את אמא שלי
אני בת 20, אמא שלי עובדת מאוד קשה היא הגורם העיקרי שמפרנס את הבית היא מבשלת היא מנקה היא עושה כמעט הכל אבל אני לא מצליחה להעריך אותה, אפילו מרגישה די שנאה
כל דבר שהיא עושה בשבילי אני לא מרגישה שאני רוצה אפילו להגיד לה תודה
הקטע שזה נובע מתוך זה שבמהלך גיל הנעורים שלי היא דאגה לי וזה הציק לי מאוד, היא חדרה לי לפרטיות הייתה מחטטת לי בחדר הייתה בודקת אותי והעיקה עלי בכל גיל ההתבגרות ואני מרגישה שקשה לי לסלוח לה על זה והיא בכל זאת עושה בשבילי ומבשלת לי והכל ואני פשוט מרגישה שאני לא צריכה אותה בתור בן אדם, אני גם לצערי הרב מרגישה שבשבילי היא רק גוף שמכין לי אוכל ומביא לי את הרכב. (מבחינת כסף אני עובדת קשה בשביל לא לבקש ממנה)
אני יודעת שזה לא בסדר אבל משהו בי חסום ואני לא מצליחה לשנות את הגישה הזו כלפי אני כאילו כל כך כועסת עליה ולא מצליחה לסלוח לה, לא מצליחה לחייך אליה וכשאני רבה איתה אני מדברת מאוד לא יפה
אני לא יודעת איך לשנות את זה, בנוסף יש לי עוד המון בעיות נפשיות שאני מנסה לעבוד עליהם והיא מבין הבעיות שיש לי בחיים שאני שמה בעדיפות אחרונה. זה לא בסדר ואני יודעת שלא תבינו לא נכון!
אני לא רוצה גם לבוא ולנהל איתה שיחה על הכל, היא יודעת שאני שונאת שהיא חודרת לי לפרטיות ושואלת שאלות היא מודעת לכך וגם הפסיקה עם זה ביחס לשנים אחרונות אבל היא פשוט הרחיקה אותי ממנה ברמות שאני כבר לא יודעת איך להתמודד איתן!
אשמח לייעוץ או לעזרה ממישהו/י שחווה משהו דומה והצליח לשנות או בכללי אנשים שיודעים איך לעזור לי לשנות משהו. ושוב אני מבקשת מכל הלב לא לשפוט, עברתי באמת הרבה ואני רק רוצה עזרה בנושא. יום טוב!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות