מרגישה שהחבר חונק ומעיק על כל צעד שלי אני לא יודע אם הוא מגזים בנושאים מסויימים ובנושאי גברים קנאי או שאני לא בסדר

היי,
אני צריכה עזרה. אני אוהבת את חבר שלי אבל הקשר כבר 8 חודשים לא מצליח להתרומם. כל הזמן ריבים וויכוחים. הוא לפעמים מרגיש לי ממש חונק. אני אשמח לדעתכם על כמה דברים שהוא עושה כדי שאבין אם אני סתם נטפלת ופורקת תסכול, אם אני צודקת או אם שנינו צודקים בחלקנו ואשמח לדעתם במה.

א. חלק מהעניין שאני חברותית בכללי וכיף לי בחברת גברים בפרט זה גורם לי להנות משיחות שיכולות להיות עמוקות עם גברים בעבודה או צחוקים על דברים קצת מיניים והוא לא אוהב לשמוע את זה.

ב. אני מרגישה שזה בסדר גמור ליצור ידידים חדשים גם אם הם גברים רווקים כל עוד אני רואה בהם מישהו שלא רוצה אותי או משדר משהו מיני. אני רוצה לדעת שיש לי אפשרות ליצור ידידים חדשים בכל מקום (כמעט כל מקום, לא מועדונים למשל). אבל מקומות כמו חדר כושר, עבודה, לימודים או סתם ככה לפעמים קורה ונחמד לדעת שאפשר לשבת ולהפגש איתם מידי פעם. בא לי לדעת שאני אוכל להתיידד עם גברים ושהוא יבטח בי. הוא אומר לי שזה נראה לו חוסר כבוד כי אין צורך שיהיה לי עניין בכלל בידיד גבר רווק חדש שידבר איתי על דברים עמוקים או רגישים או קשורים לחיים שלי כי זה יכול להוביל לדברים לא נעימים בקשר ולא פעם קורה שזה מלכודת בעת משבר. הוא טוען שידיד חדש בתוך זוגיות זה לא דבר ש"על הדרך" ואם אני רוכשת זה צריך להיות במקרה ולא בגלל שיחות חולין שפתחתי פתאום וגם זה צריך להיות מישהו שהוא יכיר וירגיש נוח והסיטוצאיה שבה הכרתי צריכה להיות הגיונית יותר מאשר סתם פתאום לדבר בחדר כושר. .

ג. אני חברותית ומדברת עם בנים והוא מרגיש לי קנאי, הוא אומר לי כמה לא לגיטימי לשבת עם גברים שהוא לא מכיר בבר אחרי העבודה ( גם אם זה פעם ב ולזמן קצר אפילו ואני מכירה אותם טוב). העובדה שהוא לא רוצה רק גורמת לי לכעוס ולהגיד לו שאעשה מה שבא לי.

ד. לפעמים הוא ממש עושה לי דרמות על זה שיש כמה ימים ברציפות (אפילו שבוע) שאני בעבודה ואם הוא לא מתקשר אז אני לא מתקשרת. תמיד הוא זה שמתקשר לשאול מה נשמע ככה פעם ביום (בין השעות 10:00 בבוקר עד 18:00 בערב). באותם ימים שהוא לא מתקשר אני לא מתקשרת. והוא כועס על כך שלא יכול להיות ששבוע
שלם אם הוא לא יתקשר זה לא יפריע לי בקטע שלא ארגיש צורך אפילו שיחה של דקה.

ה. הוא כועס שאם ויצא ודיברנו שאני בעבודה, אז אני קרה אליו (אני בעבודה חדשה ולא נעים לי להגיד "מאמי" או כל גינונים אחרים, אז יוצא לי שיחות קצת קרות ועם דיסטנט). אמרתי לו שעם הזמן אני מאמינה שאדבר בצורה יותר פתוחה (מקווה).

ו. אני מדברת עם חברות שלי על הכל ואני די פתוחה והוא לא אוהב שאני אומרת הכל . גם דברים אינטימיים והוא מרגיש חשוף. לי זה נראה פשוט מצחיק שלגבר זה איכפת שאני אומר גם דברים אינטימים.

ז. לי אין בעיה לדבר עם חברות של חברים שלו (הסביבה שלו) על הקשר שלנו והוא יכעס נורא. אני אמרתי לו שאני מפסיקה לדבר איתם על הזוגיות שלנו רק בשבילו ולי זה נראה לגיטימי להגיד להם ולמי שאני רוצה, מה קורה בקשר כל עוד בא לי. אני מפסיקה בשבילו, נראלכם הוא צודק? למה לגבר איכפת שאני מדברת? הוא גבר. זזה לאא אמור לא לעניין אותו?

ח. אני חברותית מאוד וכיף לי לצאת מידי פעם לפתח שיחות עם בנים בחדר כושר, עם ברמנים שאני יוצאת עם חברה, עם אנשים מהעבודה או סתם על הדרך בכל מיני מקומות. אני כזאת חברותית וכיף לי לדבר עם כולם. בייחוד עם בנים. הוא כועס על זה וטוען שאני מחפשת לדבר איתם וזה משגע אותי. ההתנהגות שלי אולי יוצרת מצבים שמבחינתי אלו סתם היו דיבורי סרק ואז גברים התחילו איתי בפייסבוק וחבר שלי מאשים אותי שאני שידרתי להם בלי לשים לב שאפשר וזה מעצבן אותו. ואני כועסת כי מה איכפת לו מה הם עושים , העיקר אני לא רוצה והוא אומר שזה לא משנה שאני לא רוצה, כי פעם אחת אני יכולה לפול והבחורות הכי נאמנות יכולים להתערער מתישהו בסיטואציה ספציפית אז אין צורך רק להגביר את הסיכויים.

ט. אני יכולה להרגיש סוג של "קליק" ידידי ביני לבין חבר לעבודה ואז להתייעץ איתו מידי פעם על כל מיני דברים בין אם זה משפחתיים, זוגיים שמחים או עצובים. חבר שלי טוען שזה לא יפה להשתמש בגב רווק ועוד שהוא ידיד חדש כסוג של כתף תומכת גם אם זה לא להרבה דברים ואני חושבת שהוא כולא אותי. הוא אומר שאין דבר כזה ידיד רווק שתומך ברגעים האלו וידיד רק מחפש את המצב הזה לתקוף ואומר שאני לא אשים לב אפילו למצב שמשהו אחר קורה. הוא אומר שהחכמה היא לא להכנס למצב הזה מלכתחילה.

בין כל הדברים האלה אני לא יודעת אם זה קשור אבל היו ריבים שהוא יודע שהוא היה כנראה לא בסדר והתנהג לא באופן פורפורציונלי (גם לא הייתי תלית שכולה תכלת) והוא שינה את הדברים האחרים האלה. אני עדיין מרגישה מרוחקת בגללם.

אני רואה בכל מה שהצגתי התקננויות, קנאה וחוסר ידע להיות בקשר ולתת מרחב. אני מרגישה שעצם זה שהוא אומר שהוא לא רוצה קשר כזה רק מרחיק אותי ממנו.

הוא טוען שהדברים שאני עושה או רוצה הם כביכול בסדר אבל אם מסתכלים כמכלול, התנהגות כזאת יכולה להציב מכשולים בקשר ופיתויים.
הוא רואה בזה חוסר כבוד וטוען שהוא נותן מרחב ושאני סתם מעלילה עליו שהוא כולא.
הוא תמיד מזכיר שהוא יודע שזה הגיוני להיות בקשר עם ידידים ישנים וזה בסדר לצחוק בעבודה והמון. אבל הדברים שהצגתי הם גבולות מוסריים מבחינתו.

אני אוהבת אותו. הוא מתנהג אלי יפה והוא תמיד חושב עלי. לאחרונה התרחקנו מאוד וזה כואב לי כי הוא מעריך אותי, עושה ממני נסיכה ונותן כבוד אבל הדברים האחרים הורסים לי ומרגיש לי שהוא רוצה לשנות אותי (הוא טוען שאני צריכה להבין שאני בשלב אחר בחיים וזה זוגיות רצינית והוא לא רוצה "ילדה" שתתעסק בקבלת תשומת לב מאחרים או רצון לבלות עם גברים אחרים). זה כל כך מעצבן כי הוא באמת טוב אלי.

תגידו לי אם אני נלחמת על קשר אבוד ולא לתת לאחרים לשנות אותי כי זה האופי, או שבעצם זוגיות באמת דורשת ויתורים מסוימים שהם כמו שהצגתי?....
אני מפחדת שלא אהיה מאושרת אחרי שלא אעשה דברים כמו מה שרשמתי למשל.
אתם חושבים שאני אובר ריאקטינג ופשוט נלחצת מקשר מחייב?
אתם חושבים שהוא קנאי ומגזים ולא לתת לאף גבר לשנות אותי?
לא יודעת מה לעשות. :(