מאבדת צבע בפנים, הפרעות אכילה מטופשות צצות, מחייכת אבל בפנים יש טירוף ושבר עמוק בלי יכולת להרגיש בסדר

כמה דברים שמציקים...חבר'ה תהיו סבלנים ותודה למי שירצה לעזור או ינסה.
אז ככה יש לי חברה טובה 4 שנים כבר,היא טכנית הייתה הכי קרובה שיש,
הייתה שם כשאושפזתי בבית חולים ראשונה התייצבה שם בשבילי תמיד.
ימי הולדת חגגנו יחד אבל חח זה אפילו מצחיק אותי טיפה ילדותי מצידי,
היא הכירה 3 בחורות מקסימות אני מניחה והן הפכו לקבוצה כזאת קרובה.
החברה הפסיקה לכתוב לי,להתקשר,יותר מידי פעמים ניסיתי להיפגש איתה,
היה לה יום הולדת לא חגגנו אפילו ואמרנו שנלך למסעדה ונרים כוסית והכל.
עד עכשיו המתנה שלה מחכה בצד,במקום מסוים ברור לי הכל אבל מאכזב,
אני האחרונה שתריב איתה ועוד על דבר כזה שהוא חלק מהחיים כנראה.
מעולם לא היו לי הרבה חברות רק היא,חברה אחת ועוד אחרת שסוג של,
עכשיו יוצא שהסוג של תמיד שם,ממש התקרבנו אבל זה לא אותו הדבר.
במעשים בעיקר היא אף פעם לא הייתה וקשה להתחיל לסמוך או להאמין,
ואמרתי לה ואני תמיד אומרת לה "קשה להיות חברה שלך" והיא יודעת זאת.
לעניין אחר......
הייתי בקשר עם מישהו זמן קצר,אבל בזמן הזה קרו מלא דברים ששינו הרבה,
לפחות אצלי בחיים הוא הפך לדבר מחזק,דבר כיפי,דבר יפה להסתכל ומצחיק.
הוא נתן כוח,הייתי מחייכת,הייתי בתוך העניינים מה שנקרא וראו עלי צבע,
אבל החלטנו לא לנסות יותר,מבחינה פיזית היו לנו בעיות יודעת שזה באשמתי.
היינו שונים מידי וכחברים היינו ממש מוצלחים אבל כזוג היינו כבדים בטירוף,
והוא עדיין מתקשר אליי לשאול לשלומי,אני גם משתפת אותו כרגיל בחיי.
אני לא מפסיקה לחשוב עליו,על הרגעים שלנו שעברו ולא יחזרו יותר,
על מה שיכלנו להיות,על מה שעדיין אנחנו יכולים כי תמיד אפשר.
התחלתי להיות עצבנית,אני לפעמיים צועקת ומאבדת סבלנות מהר מידי,
בלימודים מתקשה להתרכז,ויש עוד ועוד קורסים שצריכה לשלם עליהם לבד.
ובאה לי נשבעת להעמיד פנים שהוא עדיין נשאר ושאני בתוך זרועותיו בקלות,
ושהכל נעים מבפנים,שהוא יוצר מעגל של קסמים מעלי ועליו,איכשהו טוב יותר.
הבדידות חזקה ממני אין לי רצון לשום דבר,קשה לי עם אנשים בקושי מתחברת,
יש בי יותר פחדים מרגש טהור,חסרים לי אנשים טובים שימלאו לי מקום בלב.
אני מתחילה להפוך לקרח,פוחדת מהמחשבות שטסות לי בראש בלי אישור....