התגייסתי לאיסוף קרבי ומאז אני רק סובל

היי, לפני כחודש התגייסתי לאיסוף קרבי בתפקיד של לוחם רגלי.
מלכתחילה לא רציתי להתגייס לתפקיד קרבי אך הפרופיל שלי היה 82 והמשפחה והחברים אמרו לי שהשירות יעשה לי רק טוב אז החלטתי לתת לזה הזדמנות.
השבוע הראשון עבר בקלות אך ברגע שהגענו לשבוע השני והתחלתי להבין למה אני בעצם מכניס את עצמי הרגשתי כאילו הכנסתי את עצמי לגיהנום, מצב שאני לא יודע אךי לצאת ממנו.
התחילו להסביר לנו עוד ועוד על הפעילות של החיל וגיליתי שזה למעשה לוחם לכל דבר ולא תומך לחימה כפי שהוסבר לי כשהייתי אצל קצין מיון כמה חודשים לפני כן.
מהרגע הזה התחלתי להישבר, בכיתי כמעט כל יום, דיברתי עם המפקדים וביקשתי עזרה אבל הם פשוט לא התייחסו אלי, הייתי אצל קבן אבל נאמר לי שאני בסך הכל לא התרגלתי עדיין לרעיון של לחימה ושאני צריך לתת לזה זמן.
בשבוע האחרון אני באמת מרגיש כאילו אני מאבד את זה, הכנסתי את עצמי למצב שאני לא יודע איך לצאת ממנו, מפקד הפלוגה שלי אמר לי שאני יכול ליפול בשלב יותר מאוחר אבל פשוט אשאר בגוב' בבסיס הנוכחי שלי שנמצא כ-6 שעות נסיעה מהבית.
אני כבר לא יודע מה לעשות, אני באמת הגעתי למצב נפשי כ"כ רע, משהו שלא הרגשתי בחיים, סבל שנשאר איתי מהרגע שאני קם ועד הרגע שאני הולך לישון.
אני לא מאמין שהכנסתי את עצמי לזה, אני לא מאמין שלא הורדתי פרופיל כשעוד הייתה לי את ההזדמנות.
אני רציתי להתגייס ולתרום מעצמי את מה שאני יכול אבל לא רציתי להגיע לגיהנום שאני נמצא בו כרגע.
אני מפחד לספר להורים שלי איך אני מרגיש כי הם חושבים שאני מסתדר שם ואני לא רוצה לגרום להם כאב ועצב... הגעתי למצב שאין לי חשק אפילו לצאת עם חברים כשאני חוזר מהבסיס.
אני הולך להיות מאושר באיזושהי נקודה בשנתיים ושבע שנשארו לי או שאני הולך להמשיך ולסבול מכיוון שהכנסתי את עצמי לתפקיד ומקום שאני לא בנוי נפשית להיות בו?
אני לא רוצה להיות נפקד אבל אני לא יודע איזו עוד ברירה יש לי.
האפשרות הכי טובה שלי כרגע היא להוריד פרופיל ל-72 ולעבור לרכוב שזו טירונות 03 בגדוד של עזה ששם כמעט ואין דגש על לחימה אבל איך אני עושה זאת? אני מרגיש שאני רק מתרחק מזה עם כל יום שעובר.
אני לא רוצה לזכור את השירות שלי ככה, אני רק רוצה להגיע למקום שיהיה לי נוח בו, לא למקום שאני מפחד להיות בו.
בבקשה תעזרו לי! אני באמת זקוק לעצות מאנשים שעברו את זה...