אני בת 20 ואף פעם לא היה לי חבר, אני מפחדת ממערכות יחסים והתחלתי לשקול לאחרונה את הקשר של יזיזות על פני זוגיות

אני בת 20, ההורים שלי גרושים, אף פעם לא היה לי חבר. גם לחברות שלי עד השנה האחרונה לא היה כלום.
אני כל כך רוצה חבר ולא רוצה חבר.
אני רוצה גם בגלל שמפריע לי שהגעתי לגיל כזה ואין לי נסיון. אני רוצה להרגיש נאהבת ולאהוב.
הבעיה שלי היא שאני מרגישה שאני לא עד הסוף יודעת מהי מערכת יחסים. בגלל שלא בבית ולא אצל החברים ראיתי משהו כזה אז אין לי את מה לחקות.

אני מאד מתביישת ליד גברים, אפילו אף פעם לא היו לי ידידים רציניים. אני תמיד מרגישה שאין לי נושאי שיחה עם בנים.
אחת הסיבות שבגללן אני לא יוצאת לדייטים היא שאני מרגישה לא מספיק מעניינת ושיהיו הרבה שתיקות מביכות.

לאחרונה יצא לי לשמוע על המושג יזיזים ממישהי שסיפרה לחברה שלה עליה ועל חבר שלה. תחילה היא והחבר שלה היו יזיזים ואחר כך הוא אמר לה שהוא אוהב אותה והם נהיו ביחד. היא סיפרה שבתקופה שהם היו יזיזים הם היו החברים הכי טובים ותכלס היה לה הכי כיף ככה. כי זה החבר הכי טוב שלה, היא מסופקת מינית, אין את הדרמות והריבים שיש לזוגות. זה היה מושלם מלבד העובדה שהיה לה חשש - מה יהיה אם תהיה לו חברה?

החלטתי לחפש על המושג יזיזות באינטרנט.
קראתי שזה מהמילה ידיד רק שהחליפו את האות ד ב-ז.
היזיז יכול להיות חבר טוב שהחלטתם להוסיף קצת פלפל למערכת יחסים.
זה יכול להיות סטוץ מתמשך.
זה יכול להיות אקס שממשיכים לקיים איתו יחסי מין.
ההבדל בין יזיזות לזוגיות זה שיזיזות אין מחוייבות. אף צד לא מחוייב לצד השני, כביכול אין רגשות, אין צורך בלדבר כל היום.
בפועל כל התקשורת יכולה להסתכם ב״ערה?״ או ״אני בא״.

אני רואה את היזיזות בתור סוג של קשר לא מוגדר. אף צד לא מחוייב לשני, לא חייבים לאהוב, לא חייבים להכיר למשפחה והכי אהבתי שאין צורך לדבר כל היום.
כמו כן, אין איסור לפתח רגשות, אין איסור להכיר למשפחה ואין איסור על לדבר אחד עם השנייה על החיים.
מרגיש לי שביזיזות אין חובה על כל הדברים האלה ואין איסור, אם הם מתקיים אז זה בונוס!
ואילו במערכת יחסים, המרכיבים האלה כן צריכים להתקיים ויש לי תחושה שכל הזמן זה לא ירגיש לי מספיק, אני ארגיש שיש מקום לשיפור.

התחברתי אל הרעיון של יזיזות משום שקשר זוגי נשמע לי מאיים. אני לא מרגישה שאני עד הסוף יודעת מהי זוגיות ולכן מפחיד אותי להיכנס לזה.
מפחיד אותי שאני אולי לא ממש אוהב את אותו בחור ואני כבר אהיה מחוייבת לו.
מפחיד אותי שאני אצטרך לדבר איתו הרבה ולא יהיה על מה לדבר.
אני מפחדת שכל מה שאעשה לא יהיה מספיק, לעומת זאת שביזיזות כל דבר נוסף מקיום יחסי המין יהיה בונוס.

יכול להיות שמה שאני צריכה זה בעצם קשר שהוא לא מוגדר. ככה אני לא ארגיש מחוייבת לדבר איתו כל היום, אני לא ארגיש משהו פסול בלהסתכל על גברים אחרים ולבחון את כל האופציות. אני לא ארגיש רע עם עצמי שאני קצת דלוקה על גבר אחר.

לפעמים אני תוהה אם המחשבות, הפחדים והחרדות שלי הם מוזרים?
האם זה משונה או שזה טבעי שארגיש שאין לי נושאי שיחה עם בן אדם זר ושארגיש לא מעניינת?
האם אני היחידה שמעדיפה יחסים של יזיזות על פני זוגיות?
האם אני היחידה שעד גיל 20 לא היה לה קשר רציני?
אני בטוחה שאני לא היחידה שמפחדת לצאת לדייטים, אבל האם אני היחידה שנותנת לפחד להשתלט עליי ובאמת לא יוצאת לשום מקום?