מאז ומתמיד בדיכאון וסובל גם הפרעה טורדנית - כפייתית, אובססיבית

שלום לכולם
אני בן 49 נשוי +3 אשתדל לקצר אבל זה בכל מיקרה יהיה ארוך
כשהייתי קטן כמעט ונידרסתי ע"י רכבת, אימי הצילה אותי ברגע האחרון, ואז תקופה שהיו לי סיוטים שהרכבת רודפת אחריי בכל מקום, גם במידרכה בכביש וכו, רק בגיל מאוחר יותר שמעתי את המיקרה והבנתי את פשר הסיוטים שניפסקו זמן קצר לאחר מיכן,

הייתי יחסית ילד טוב ילד שקט וביישן, אך שובב לא קטן
בגיל 11-12 עברתי תיקפה מינית ע"י אך של אימא שלי, אימא שלי לא עשתה כלום בנידון, למרות שידעה איך שראתה אותי בשנייה הראשונה,
אחי כעס עליו מאוד מאוד, לא בגלל שהוא פגע בי, אלה אם זה התפרסם זה יפגע לו בעתידו המקצועי, ואגיד לכם שהיום הוא איש ללא כלום ממש.
בקיצור השתיקו את העניין, אך שהתבגרתי הבנתי שאני לא הראשון וכנראה לא האחרון,
הייתה לי הזדמנות להחזיר לו על זה, אך למזלו אחותו באה בדיוק שהתחלתי להחטיף לו (לאחר כמה שנים)
פצעתי ילד בצורה נוראית ברגל ללא שום כוונה מצידי, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי ,
ולאחר מס' שנים קרה לי שוב ממיקרה עם ילד אחר שוב תאונה מחורבנת פגעתי לו באשכים, למזלי בשני המיקרים ההורים הכירו אותי טוב ולא התלוננו עליי, אני עד היום לא סולח לעצמי, וזאת בעיה מהבעיות שלי,
הייתי מאוהב בשכנה שלי במשך שנים שליבי נישבר אז מאוד, ועוד היום אני שומר לה מקום בליבי, היינו ידידים מאוד טובים, אך היה שכן הקטן מאיתנו היה מרחיק אותה ממנו כל הזמן, דברים לא הלכו לי בקלות, עבדתי עוד בתיכון, עבדתי מייד עם השחרור מהצבא, אך התמימות שלי דפקה אותי ונפלתי ליידי נצלנים, כשהייתי בבוץ מבחינה כלכלית כשאני עוד רווק התחלתי להבין והשיקום היה ארוך,התחתנתי, והצפייה ליד הגיעה, ואז נודע לי על מחלה מסוימת שאצטרך לעבור טיפולים כאלה ואחרים, ואז שוב הגיעה נפילה כלכלית, כשכל הדלתות צריכות להיות פתוחות לפניך, טורקים לך אותן בעזות מצח, בעזרת אחותי הצלחתי לשרוד כלכלית אחרי מלחמות אחרי המוסדות הללו, התחלנו קצת להתיישר
בא הילד השני והכל התנהל באופן שגרתי תוך כדי התמודדות עם המחלה,
לאחר כמה שנים שוב נפילה בגלל הטבה מסוימת במחלה, שוב מלחמה מאפס, אז התחילו בעיות השתייה והכדורים התקיפה המינית התעוררו משנתם, שותה אלכוהול וכדורים יחד, רוצה רק לישון ולישון, התחלתי שיקום מקצועי אך לא הולך כי מתעוררות בעיות רפואיות חדשות, ושוב מלחמה בבירוקרטיה, ואז מחליט לשים לזה סוף שותה 2 בקבוקי משקה חריף ונוטל תרופות בכמות, אישתי מתקשרת במיקרה ומבינה שמשהו לא קשורה ומזעיקה את אחותה שמזעיקה מדא וכו...
הבית נכנס לסחרור רוצה להיתנתק מהעולם, לא רוצה לחיות די מאסתי,
מופנה לטיפול פסיכיאטרי שם עושים לך טובה שמדברים איתך, מופנה לשיחות עם עובדת סוציאלית מפגשים שבועיים, לאחר תקופה מסיימים לאחר שיש הטבה מסוימת, ואז עופרת יצוקה, טילים נופלים לידי, שריקות מעל הראש, סיוטים בלילח, משתתק, לא יכול לצעוק שוב ערימות כדורי הרגעה, כל אופנוע בום על קולי, או סתם בום הגוף מתחיל לרעוד ונשימות עמוקות, שוב פסיכיאטריה אשפוז יום, שיחות, אצל העו"ס אני פורק דברים מהעבר והיא בסבלנות מסבירה לי מה קשור למה, ומרגיש סלע ענקית נופלת מהלב,
אחרי זה עמוד ענן, שוב הבלאגן חוגג, שוב שיחות ופתאום מרגיש הקלה מסוימת, לא כלכך מתרגש מבומים, לא מתרגש כלכך מגראדים וקאסמים, אך הדיכאון האחר ממשיך, למה הסבל האישי הזה, אני בבית לא עובד ולא יכול לעבוד, רוצה להתנדב, אך לא יכול גם, מיואש מעצמי, מזל שהילדים נותנים לי כוח ואני חי בשבילם, כי ריתי כתבה על הורים שהתאבדו, מה זה גרם אחרכך לילדיהם, ואני לא רוצה לגרום להם סבל, אבל בזמן האחרון אני נישבר יותר מידי פעמים ואני מפחד.
זהו להפעם.
תודה לקוראים