מרגישה אפסית שאף אחד לא מחזיק ממנה, רוצה למות

אתם בטח תחשבו שאני עוד איזו היסטרית שרוצה להתאבד בגלל שטויות...אתם יכולים לחשוב שזה שטויות אבל זה עדיין לא ישנה את התחושה שלי...
נמאס לי מהחיים שלי לגמרי, אני כל הזמן חולה (בריאותית) וזה לא משהו שאפשר לטפל בו כי אני טיפוס שכל הזמן חולה וככה הגוף שלי, עוד מעט עושים לי ביופסיה ובדיקות לבדוק שאין לי גידול או משהו...וזה קורה לי כל שנה! אני כבר לא מסוגלת לחיות ככה עם הלחץ הזה...אני רוצה להיות כמו כל האנשים בגילי, צעירים שאין להם בעיות בריאותיות כל יומיים...אבל לצערי אני לא.
דבר נוסף כל האנשים שמסביבי מתייחסים אליי כאל סתומה, כל החברות שלי תמיד מתנשאות מעליי ואומרות שאני סתומה ושהן חכמות יותר..ותמיד מזלזלות בי וצוחקות עליי, וזה משהו שכל פעם פוגע בי ברמות...האחים שלי כל הזמן מתנשאים מעליי והם יצאו יותר מוצלחים ממני, אם זה בלימודים או ברישיון נהיגה בגיל צעיר...
יש לי חבר כבר חצי שנה בערך, וכשנהיינו ביחד כל מי שמכיר אותי היה בהלם שיש לי חבר...כולם שאלו מי האידיוט שהסכים לצאת איתה...וישר חשבו שחבר שלי טמבל כמוני או מכוער מרוב שזה היה בלתי נתפס שאיזשהו גבר בחיים האלה יירק לכיוון שלי בכלל וחשבו שלנצח אני אשאר בתולה ושאף אחד לא יסכים לגעת בי..גם מהתגובות האלה מאוד נעלבתי וזה עוד יותר ריסק לי את הבטחון...
אני כבר שנה וחצי לומדת נהיגה ועדיין לא עשיתי טסט פנימי אפילו...המורה שלי אמר לי שהוא יגיש אותי אבל זה רק בגלל שבכיתי לאמא שלי חודשים והיא חפרה לו שיגיש אותי כבר אז הוא הגיש...אבל הוא אמר לי שהוא לא חושב שאני אעבור...(במילים אחרות כמובן), ובינתיים כולם מסביבי כבר הוציאו רישיון וצוחקים עליי שאני לומדת מלא זמן ועוד לא הוצאתי...אפילו חבר שלי מזלזל בי על זה ואומר שאפילו לטסט לא הגעתי ואיך הגעתי למצב כזה בכלל..., אני מתביישת לשתף אותו בנושא הזה, וכשהוא הכיר אותי בהתחלה ראיתי בשיחות שלו שכל החברים שלו כתבו עליי שאני מכוערת וכונפה וזה גם ריסק אותי לחתיכות...
וגם כל התיכון השקעתי בבגרויות ובסוף הוצאתי רק ממוצע 87 שזה נמוך ביחס להשקעה שלי...כשגיליתי את הממוצע הייתי בדכאון שבועיים
נמאס לי מהחיים האלה אני פשוט אפסית...אני בוכה ימים שלמים ואפילו אמא שלי אומרת לי שאני ילדה פתטית...אני רוצה למות אני רוצה להיעלם מהעולם המסריח הזה , אני מרגישה שאין דבר כזה אנשים טובים בעולם, שכולם רעים ואני אפסית שאין שום הצדקה לקיום שלה...מרגישה שנולדתי רק כדי לספוג עוד ועוד עלבונות וכשלונות, נמאס לי!
אני יודעת שלא באמת תוכלו לעזור לי...אבל הייתי חייבת לפרוק..אפילו שזה למישהו אנונימי...בכל מקרה תודה למי שלפחות קרא. מעריכה את זה מאוד...לילה טוב.