אני עם חבר שלי כבר שנתיים. בזמן האחרון אני מרגישה ממש לא שם...
אין לו פלאפון אז אין לי איך לתקשר איתו חוץ מהפייסבוק כבר שנה והוא לא עושה כלום בנוגע לזה, הוא נשר מבית הספר אין לו 12 שנות לימוד, אין לו שאיפות לעתיד, מתעצבן עליי בגלל דברים שלא קשורים אליי בכלל.
אני אוהבת אותו כמובן. הוא המערכת היחסים הכי ארוכה ורצינית שהייתה לי, אבל אני ילדה מבית טוב ומחונך, והוא ההפך הגמור ממני. הוא לא למד, הוא עוד מעט בן 19 ולא מתגייס. הוא לא אחראי בכלל! לא אכפת לו מכלום... אבל הוא אוהב אותי ותמיד מזכיר בפניי שאם אני יעזוב אותו הוא יבכה כמו תינוק כי אני הדבר היחיד שגורם לו להמשיך... ובצדק! כן זה נשמע מתנשא אבל זה נכון... אין לו חברים הוא כל היום בבית. עובד מידי פעם בעבודה זמנית מרוויח כסף אבל מבזבז אותו על ההתמכרויות שלו... שאני לא אתחיל לפתוח את הנושא.
בקיצור, הוא דואג לי ואוהב אותי אבל הוא לא פאקינג בשבילי! מה אני עוד עושה איתו כולם שואלים אותי ואני שואלת את עצמי אותו הדבר.
יהיה לי נורא קשה להיפרד ממנו. כבר ניסיתי מספר פעמים בעבר אבל הוא תמיד שכנע אותי לחזור. ראיתי אותו בוכה ונשבר מולי... הוא בחיים לא בכה מולי אפילו לא דימעה, וכשהודעתי לו שאני רוצה להיפרד הוא פשוט הלך ממני בסערה ובכה ורצתי אחריו כמו משוגעת כי לא רציתי לגמור את הדברים ככה בכיעור.
אני חסרת אונים ואין לי עם מי לדבר אני מרגישה לבד בעניין הזה. בחיים לא עברתי פרידה רצינית ככ.
אני מבקשת שתעזרו לי בבקשה אם להיפרד ממני או לא... כמובן שיש גם את הצדדים היפים יוצר של מערכת היחסים. כל האהבה והדאגה שהוא מביא לי.
הדבר היחיד שמונע ממני להיפרד ממנו הוא שאני אוהבת אותו ואני כמעט בטוחה שאין מישהו שיאהב אותי כמוהו בעולם... אבל אני מרגישה שזה מיצה את עצמי לא?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות