ואם אף פעם לא יהיה לי אהבה?

אני כמעט בת 18, ואף פעם לא היה לי אהבה.
בזמן האחרון אני ממש מדוכאת מזה, עוד מעט יש לי יום הולדת 18, ואף פעם לא התנשקתי ולא היה לי חבר, כלום ושום דבר!!
זה בחיים לא עבר את שלב הדייט הראשון, ואני יודעת שזה בגללי, אבל זה לא מעודד אותי בכלל. אני בזמן האחרון כל הזמן חושבת מה לא בסדר איתי, בהשראת סדרה כבר התחלתי לחשוד שאני אולי נמשכת לבנות בכלל,ומתחילה לבוחן כל אדם שאני רואה אם זה בתמונות או במציאות כדי לנסות להבין מה אני מרגישה, לא שיש לי בעיה עם זה חלילה, אבל אני לא חושבת שזה העניין.
אבל איך אני אמורה לדעת אם בחיים לא התאהבתי??
כן נדלקתי על בנים והיו לי קראשים כמו לכולן אבל ממש להתאהב..לא חושבת.
אני לא מבינה מה דפוק בי, למה אני תמיד דוחה את מי שמתחיל איתי, תמיד מייבשת או מוצאת לעצמי תירוץ למה זה לא מתאים. וכן, כן מתחילים אותי, ואולי לפעמים אפילו כאלה שיכול לצאת מזה משהו, אבל אני פשוט תמיד מוצאת מה לא טוב בבן אדם. אני לא יודעת אם זה כי אני בררנית מידי (לא שאני מושלמת) או סתם כי אני מפחדת. אני באופן כללי נלחצת מכל דבר שהוא חדש, התחלות חדשות לא עושות לי טוב, אפילו סתם מתחילה לדבר עם מישהו בווצאפ (לא הדרך הכי טובה אני יודעת) אבל אפילו זה, מלחיץ אותי. אבל כדאי שיהיה לי אהבה אני חייבת לעבור את השלב הזה.
אני פשוט כל כך מפחדת, אם אני אגיד "כן", ואז אני ארגיש שזה לא נכון? או שאני לא ארגיש כלום? ואני לא אדע מה לעשות ואיך להתנהל, ואיך אני אמורה להרגיש.. ואם אני אתאכזב כי לא יהיה כזה ואו כמו שאני תמיד ציפיתי..או יפגע?
אני באמת מפחדת שזה פשוט בחיים לא יקרה, שפשוט לא יהיה לי אהבה, שאני בחיים לא ארגיש למישהו משהו, וזה יהיה הדדי, ויהיה לי בן אדם שהוא תמיד יהיה שם בשבילי, שישן איתי, וישלח לי הודעת בוקר טוב, ויתקשר, וידאג,ויצחיק ויעודד וישמור. ובעיקר יבין אותי. ושאני גם אעשה את כל זה. וזה לא יקרה כי הוא חייב, אלא כי הוא בחר אותי.
אני יודעת שאני צעירה, אבל שזה קורה לאנשים סביבי, בטלוויזיה, בספרים, ברחוב ..בכל מקום. אני תוהה למה לי לא מגיע הכיף הזה שכולים מתארים.. אני רוצה שהמחסום והפחד הלא מובן הזה כבר ילך, ושאני יהיה יותר חופשיה לחיות את החיים, ולא יהיה עסוקה בלפחד מהם.