חוסר מוטיבציה מהחיים, אני באמת לא יודע מה יהיה איתי

חברים וחברות יקרים שלום,

עברתי כל כך הרבה דברים ואני לא יודע מאיפה להתחיל, חשוב לי להדגיש שאני לא בא להתבכיין פה אני באמת כותב כאן אחרי תקופה ארוכה שבתוכה חודשים שלא עבדתי, ולא בגלל חוסר כישורים. אלא בגלל חוסר מוטיבציה, שקיעה בדיכאון תקופות של מאניה דיפרסיה, כאשר אני פוחד שאני סובל מסכיזפרניה לאחר שגילתי שיש לי כמה סיפטומים שמעידים על כך. עם פסיכולוגים/פסיכאטרים אני לא מעוניין להפגש, למרות שהיה בעבר טיפול קצר כולל תרופה קטלנית (קלונקס) שלדעתי פגעה לי בזיכרון באופן משמעותי.

היום התחילה עוד שנה אקדמאית וגם השנה בהזדמנות השלישית או הרביעית שלי לא הלכתי ללמוד. אני מכיר את עצמי אני יודע שאין לי כח לכלום, אין לי כח לעבוד, אין לי כח ללמוד, לא בא לי להשקיע בכלום!

עבדתי בעבודות די נחשבות, אמנם עם משכורות לא גבוהות יחסית, אבל עם ממוצע גילאים גבוה משלי, כאשר אני יכול להעיד על עצמי כאחד שעבד בעבודות נחשבות הרבה יותר מ"חברים" מהשנתון שלי.

בצבא לא הסתדרתי ומהר מאוד מצאתי את עצמי בדרך החוצה. דבר שאני מצעטר עליו כל כך הרבה, אני אפילו לא יכול לתאר עד כמה אני מצטער על זה. בכל פעם שעזבתי עבודות רציתי רק לחזור ולהשלים שירות אפילו להתנדב למשך שנה, אבל לא היה לי את הכח לעבור את כל הפרוצדורה הזאת. אני בנאדם שכל כך שונא תהליכים בירוקרטים לפעמים אפילו מגיע לי כסף ואני פשוט מוותר עליו כי אני כל כך מיואש מזה.

בחמש שש שנים האחרונות עזבתי המון עבודות, כאשר בין לבין לא עבדתי בתקופות של עד חצי שנה בין לבין. ככה שהמון זמן לא עבדתי. הייתי משתגע, מדוכא, לא רוצה לקום בבוקר ולא יודע מה לעשות עם עצמי...

אוסיף גם שאני סובל מחרדות פלוס מחרדה חברתית. אני באמת לא יודע מה יהיה איתי. תאמינו לי אני מכיר טוב את כל האנשים האלה שבאים ואומרים קח את עצמך בידיים. אבל אף אחד מהם לא באמת מבין עם מה אני מתמודד.

פוחד מהחיים האלה. נשבר לי מהחיים האלה. אני יודע שמה שלא יהיה אני לא יהיה מרוצה לא יהיה מאושר. גם אם אני מאוד רוצה משהו בחיים, אחרי שאני משיג אותו אני מזלזל לא מעריך ולא מסתפק בו (שזה אמנם הטבע של רוב בני האדם) אבל תאמינו לי אצלי זה שונה. כבר אין לי מטרות בחיים. לא יודע מה יהיה איתי. מה עושים?