בחרתי באהבה למרות כל החסרונות שלו והכל התרסק לי בפרצוף

היי .. אני מאיה (שם בדוי) מדרום הארץ...
אני בחורה יפה , עברתי די הרבה בחיים , אנשים שמסתכלים מהצד יחשבו שהחיים שלי הם דבש , ואני מפונקת בגלל המראה החיצוני - אני לא ...
אני ילדה טובה מאוד , שהכאב מחלחל בי ואני חיה אותו יום יום ..
בתור ילדה הייתי סובלת מילדים ספיציפים שהציקו לי ופגעו בי הרבה , זה היה רק שנתיים אבל לא קלות במיוחד , היו גם ימים של ריבים מטורפים עם אמא , שגם איתה אני לא מדברת די הרבה זמן , אולי אתם אומרים לעצמכם "אמא יש רק אחת " אבל לא אצלי , גם פה נפלתי , תמיד הייתי שומעת ממנה העלבות , לא יצא ממך כלום , מטומטמת, מפגרת , וזה לא נגמר בזה , יש מילים הרבה יותר גרועים שאני לא ארשום אותם פה , עדיף לצנזר !
לעולם לא הרגשתי אהבה אמיתית , העולם הזה היה ניראה לי צבוע מדי בשביל לסמוך על אנשים ...
אז לאט לאט התחלתי לבחור את החברות שלי טוב , וזה רק בכך שרכשתי את ההאמינות שלהם , וככה זכיתי ב3 חברות מדהימות , שאני סומכת עליהם בעיניים עצומות .
עכשיו אני אגיע לעיקר השאלה , הכרתי מישהו שלמד יחד איתי , האהבה שלנו הייתה ללא גבולות אהבה שלא תלויה בדבר , אני גם לא יכולה להסביר את זה במילים , בהתחלה לא דיברנו על זה בשום אופן , אני תמיד הייתי קופאת מהפחד להתאכזב ולהאמין לאנשים .. והוא פחד מהפרש החיצוניות ,נקרא לזה ככה..
אז אני ארשום את כל המגרעות שלו , אבל רק רוצה להדגיש , שבעיניי הוא מושלם ואני מוכנה להיות איתו ככה וגם לעזור לו בכל מה שירצה (אין לי חשיבה לשנות אותו )
חוץ מזה שהוא מדהים ויפה , יש לו בעיה שבעייני כן אני אוכל לעזור לו , יש לו דיסלקציה , שהוא נורא מתקשה לכתוב בלי טעויות כתיב ועוד מגרעות נוספות ..
הוא גם קצת מלא מה שגרם לו לפחד ולהירתע ממני
והבעיה האחרונה היא מה שגרמה לי להרים ידיים ולעזוב היא שהוא מעשן סמים .
בהתחלה החלטתי להיות איתו גם בגלל זה , בגלל שהבנתי שזה לא נורא , כמובן רק אם זה ירוק ולא מעבר .
אבל הכל התפוצץ אצלי שהבנתי שהוא תמיד עם חברים שכל האהבה שהוא רוכש לי , הוא פשוט מעדיף את הסמים , אני לא יודעת אם זו תקופה , אבל הוא נעלם והולך למסיבות ורק אחרי שהוא חוזר הוא מדבר אחרי תקופה ..
מה שבאמת גורם לי לבכות זה שבגלל שידעתי שהוא מאוד אוהב אותי ואני החלטתי להיות איתו למרות הכל וזה לא מובן מאליו אם זה היה מישהו אחר , הוא פשוט לא מעריך מספיק .
הוא מדבר איתי בטלפון ואומר לי שהוא פוחד לאבד אותי ושהוא טיפש , אבל הוא ממשיך עם ההתנהגות הזו , זה פשוט לא עוזר לדבר איתו , הוא תמיד מצדיק אותי ועושה את עצמו "מסכן" .. הוא תמיד אומר שהוא לא יודע מה הוא יעשה בלעדיי, גם כשרציתי לעזוב הוא התקשר ושמעתי שהוא בכה , כמובן שאני לא ישים לב , הוא חזר ואמר שהוא אוהב אותי ושאני יעזור לו , אבל אני מנסה וכלום לא עוזר ..
הרמתי ידיים, החלטתי הפעם לא לענות , כי זה תמיד שובר אותי מחדש , בינתיים יקח לי זמן להכיר מישהו חדש שאני יאהב באמת ...
אבל איך אני אצליח ? איך אני אתקדם , בעניין האגו אם אני בטוחה בעצמי , אני לא אשבר לעולם , שאני ניפגעת מעל 3 פעמים אני נהיית קרה וקשה ...
האם פעלתי נכון למרות כל הניסינות לעזור ולבוא לקראתו ? האם אני אצליח להוציא את המחשבות עליו ? אני משתגעת