שלום לכולם
לפני שבוע שבועיים מישהי העלתה שאלה באתר בנוגע למיצוי שלה בתחום ההוראה ועד כמה היא סובלת. ובכן גם אני לא מעט שנים בהוראה (גם עם אוכלוסיות בעייתיות וקשות) ואני יכולה להגיד בפה מלא שמיציתי ואינני מעוניינת לעבוד בתחום זה יותר בכלל!
אני החלטתי סופית שאני מעוניינת בשינוי כיוון. תמיד חלמתי ללמוד ריפוי בעיסוק או פיזיותרפיה אך החיים והמחויבויות השונות (וכן גם הפחד משינוי) השאירו אותי במסלול שאני ממש לא אוהבת להיות בו.
אני נשואה, יש לנו ילדה קטנה ואנחנו מתכננים עוד ילד ממש בקרוב. אני תוהה האם זה מציאותי להתחיל ללמוד תואר ראשון במשך 3-4 שנים בתחום בו אני באמת מתעניינת. ואגב, חייבים ללמוד תואר ראשון כדי לעסוק במקצועות האלה (כבר בדקתי). מדובר בתארים אינטנסיביים קשים ולא ברור לי אפילו כמה אצליח לעבוד תוך כדי.
בעלי מאוד חושש מה יהיה מבחינה כלכלית, מצד שני הוא רואה כמה אני סובלת בעבודה ואין ספק שזה חודר לחיים האישיים שלנו.
מה אתם אומרים? אפשרי? בגדר חלום בלבד? לעשות הסבה אחרת שלא דורשת כל כך הרבה השקעה? ואם כן אז איזו הסבה? האם יש פה אנשים שעשו צעד כזה בגיל שלי? אשמח לשמוע עצות... תגובות...
תודה מראש
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025